פרשנות מצטטת על במדבר ג:י

7. המקדש נועד לכל הציבור, נעשו הקלות הלכתיות כדי לאפשר זאת, וחז"ל התהדרו בכך. חכמים נאבקו ליתר שיתוף של העם בעבודת הקודש, מבלי שערערו על ה"מונופול" של הכוהנים המעוגן בתורה "והזר הקרב יומת" (במדבר ג י), אך ניסו לשתף את כלל הציבור במה שאינו נאסר במפורש, כולל מימון המקדש במחצית השקל והוספת טקסים שלציבור יש בהם מעמד בולט כשמחת בית השואבה, ריקודים בחצרות המקדש, טקסי הנפה וסמיכה. גם תכנון המקדש מבטא מגמות אלו, בדרך כלל.

סדרי העבודה במקדש בירושלים אין להם אח ורע בעולם הקדום. יהדות בית שני הכריעה הכרעה אסטרטגית בקבלה את הפסוק "והזר הקרב יומת" (במדבר א נא; ג י; ג לח ועוד); כלומר, עבודות המקדש מסורות לידיהן של משפחות הכוהנים. תפיסה זו לא פותחה בבית שני, שורשיה במקרא והיא מבצבצת מפסוקים רבים. אנו מדגישים שבבית שני אימצו גישה זו כדי להימנע מהשאלה מתי התקבלה ומתי הפכה לעיקרון מכונן של הדת היהודית. התפיסה שרק לבני משפחות הכוהנים גישה אל הקודש ואל עולם הקרבנות קשורה כמובן לתפיסה שקיים רק מקום פולחן אחד מרכזי בירושלים, ואכן בבית שני היה רק מקדש מרכזי אחד. אמנם היו מקדשים נוספים בעולם. במצרים פעל מקדש חוניו, ואולי גם בעבר הירדן פעל מקדשם של בני טוביה²⁰⁹שרידי המבנה מתנוססים בעראק אל אמיר שבעבר הירדן. במחקר טרם הוכרע האם המבנה שימש כמקדש או כבית חווה. אנו מניחים שהוא היה מקדש, שכן לא מצינו בית חווה שיהיה כה מפואר אך גם כל כך קטן. גם הסידור הפנימי איננו הולם בית חווה. ברם, כל השאלה אינה קשורה לדיוננו. . ייתכן גם שהיו מעט מקדשים קטנים נוספים. ברם, כל אלה לא היוו קריאת תיגר על מרכזיותו של מקדש ירושלים. זה היה המקדש הגדול ביותר בעולם הרומי בכלל²¹⁰רק מקדש "בעל שמים" בבעל בק מתחרה עם מקדש ירושלים בגודלו. , וודאי שהיה המבנה הבולט ביותר במרחב היהודי.

לעמת העצה יסירנה. מלת עצה כוללת מלשון עץ ומלשון עצה , מלשון עץ כי הוא קצה השדרה [ונדמה לעץ וענפיו] וכן תרגומו שדרתא, ומלשון עצה כי יהיה מסיר אותה למעלה מן הכליות היועצות, וזהו שאמר על הכליות יסירנה.