פרשנות מצטטת על במדבר ג:יח

במקומות אחרים. במדבר ג' פסוק י"ח ופסוק כ"א:

והנה קודם החטא היה כלו שכלי אלהי לא היה מתעסק בדברים גופנים ולא היה יודע אותם וגלוי ערוה אצלו לא היה בעיניו דבר מגונה כי אם כשאר האברים, וכאשר חטא והשיג כח התאוה ונמשך אחר תענוגי הגוף וראה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו' נענש מיד כי הופשט מן ההשגה השכלית ונתלבש בתאוה הגופנית וטבע המדות היופי והכעור, וע"כ אמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ולא אמר יודעי אמת ושקר או משיגי אמת ושקר. והסתכל אמרו ותפקחנה עיני שניהם וידעו ולא אמר ויראו כי מה שראו עתה ראו תחלה. אבל הכונה שהשיג ענין מחודש היה מגנהו עכשיו ולא היה מגנהו בתחלה והיה עונשו מדה כ"מ לפי שעבר על המדה ונטה לבו לתענוגי העולם לאכול מה שנמנע ממנו ולבקש תאות הגוף כבהמות ע"כ הענישו במאכל הבהמות והשוה אותו להן הוא שכתוב ואכלת את עשב השדה זה לשון הרמב"ם.

רש"י ד"ה לזרח, ...ומבני לוי נפלו ארבע משפחות... והרביעית לא ידעתי מה היא וכו'. הקביעה שנפלו ארבע משפחות מבני לוי, מקורה בירושלמי (סוטה פ"א, ה"י), ואין מפורש שם מי הן ארבע המשפחות. רש"י מעיר שלא מצאנו שנחסרו מהם אלא שלוש, והרי פירוט משפחות בני לוי ושלוש המשפחות שנחסרו מהן: בני לוי היו שלושה: גרשון, קהת ומררי (בראשית מו, יא). בשבט לוי - בשונה משאר השבטים - מונה הכתוב את בני הבנים כראשי משפחות, ולא רק את הבנים עצמם. דהיינו, בניהם של גרשון קהת ומררי נחשבים כולם כראשי משפחות לוי, כמו שנאמר למעלה (ג, יח-כ) "ואלה שמות בני גרשון למשפחֹתם לבני ושמעי. ובני קהת למשפחֹתם עמרם ויצהר חברון ועזיאל. ובני מררי למשפחֹתם מחלי ומושי, אלה הם משפחֹת הלוי לבית אבֹתם", ואילו במנין המשפחות שבפרשתנו נאמר (להלן פסוק נח) "אלה משפחֹת לוי, משפחת הלבני, משפחת החברֹני, משפחת המחלי, משפחת המושי, משפחת הקרחי", הרי ששתיים מהן חסרו לגמרי: משפחת שמעי מבני גרשון ומשפחת עזיאל מבני קהת. ואולם יצהר לא נחסר לגמרי אלא שאינו נקרא "היצהרי" כי אם "הקרחי", על שם אחד משלושת הבנים "קרח ונפג וזכרי" (שמות ו, כא), הרי שלא היתה משפחתו שלמה, שנתמעטה ועמדה רק על שליש מגודלה, ולפיכך היא נחשבת כאילו בטלה. (פ' פינחס תשמ"ח)