פרשנות מצטטת על במדבר ג:כג

אף חבב עמים פירשו בו שהוא מלשון ארמית ותהון קדמי חביבין (שמות יט ה) יאמר אף חובב את ישראל שהוא עמים רבים כענין אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה יד) וכל קדושיו של ישראל הם הלוים הם בידך כי הקרבתם אליך להיות חונים סביבות הארון והנראה אלי כי חובב מגזרת לטמון בחובי עוני (איוב לא לג) מענין חדר בחדר להחבא (דהי"ב יח כד) ושם חביון עזו (חבקוק ג ד) יאמר גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים כל קדושי ישראל הנזכר ירמוז כי כל העדה כלם קדושים והשם יסתירם בידו כטעם ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישעיהו נא טז) כענין סתרי ומגני אתה (תהלים קיט קיד) וכן ויתיעצו על צפוניך (שם פג ד) וזה רמז למה שאמר (במדבר יד יד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וכן אמר בשירה (דברים ל״ב:י׳) יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו:

כאשר יחנו כן יסעו. שב אל המחנות שהם ישראל לא אל מחנה הלוים כי יחנה דגל יהודה למזרח כי הגרשוני שהוא למערב המקדש ומררי בצפון יחדו יסעו:

וסמוכין להם וכו'. נראה שרש"י בא לתרץ כאן השינוי, דבכל מקום כתיב (פסוק לה) "על ירך המשכן יחנו צפונה", וכן למעלה כתיב (פסוק כג) "אחרי המשכן יחנו ימה", וכאן כתיב "יחנו על ירך המשכן תימנה", והוי למיכתב 'על ירך המשכן יחנו תימנה', אלא לכך לא כתב "יחנו" אצל "תימנה", דכאן לא בא הכתוב לומר הציווי 'יחנו תימנה', אלא פירוש שהיה כבר תימנה, ובא לומר כיון שהיה תימנה נמשכו אתם במחלוקת בני ראובן. ובכל הספרים בפירוש רש"י 'יחנו תימנה', נראה לי דכוונתו להראות הקושיא, כלומר דכך הוי ליה למכתב. והשתא הוי "תימנה" מלתא בפני עצמו, ולא קאי על "יחנו":