וּמִשְׁמֶ֤רֶת בְּנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַמִּשְׁכָּ֖ן וְהָאֹ֑הֶל מִכְסֵ֕הוּ וּמָסַ֕ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ברכת אשר
רש"י ד"ה מכסה לאהל, ...עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים, ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים... אלו דברי רבי נחמיה. ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה וכו'. והוא על־פי שבת כח ע"א. והנה כדעת רבי נחמיה משמע כאן ולהלן (לו, יט; לט, לד), ואילו כדעת רבי יהודה משמע מלהלן (לה, יא; מ, יט) וגם מבמדבר (ד, כה). ומעניין שבגמרא שבת מובאת מחלוקתם בלא כל התייחסות לכתובים, ואולי זה משום שיש כתובים לכאן ולכאן. וראה מה שכתבתי בספר במדבר (ג, כה). (פ' פקודי תשמ"ט, ויקהל־פקודי תשנ"ג, במדבר תשס"ב)
שפתי חכמים
המשכן ללוחות העדות. דקשה לרש"י דהא משכן הוא היריעות התחתונות כמו שפירש"י בפרשת במדבר, ואהל הם יריעות עזים אשר עליהם, ואיך נאמר המשכן לאהל שמשמעותו שמשכן הוא צורך אהל. לכן פירש העשוי לאהל וכו' וק"ל. והרא"ם פירש הוסיף מלת העשוי קודם מלת לאהל מפני שלמ"ד לאהל מורה על סיבה התכליתית כאלו אמר להיות אהל, ובזולת תוספת מלת העשוי היה נראה שהסיבה התכליתית דבקה עם מלת כסה לומר כסה הענן את המשכן כדי להיות אהל, אבל עם מלת העשוי תהיה הסיבה התכליתית דבקה עם המשכן שהמשכן עשוי כדי להיות אהל, ומלת להיות הוא פי' למ"ד דלאהל ומה שהוסיף מלת ללוחות העדות מפני שהלוחות הם עדות לישראל ולא האהל, משא"כ גבי משכן העדות שפירש"י שהוא עדות לישראל וכו' מפני שמלת משכן מורה על השכינה ששוכן בתוכנו משא"כ מלת לאהל [נח"י] כבר ביארתי היטב ריש פר' תרומה דלפעמים קורא ללוחות העדות, ולפעמים קורא להתורה העדות, ולפעמים קורא למשכן העדות, ועיין גם ריש פרשת פקודי ובשאר מקומות:
ספורנו
לעבוד ולמשא. לעבוד בחנותם, ולמשא בעת המסע. לפי שלמעלה כשאמר ומשמרת בני גרשון באהל מועד דבר על משמרתם בעת חנייתם אמר כאן שכל מה שהיה תחת עבודתם במשמרת החניה היה גם כן במשמרת המשא בעת המסע: