פרשנות מצטטת על במדבר ג:מו

וכן פדיון הבן לזכרי כהונה וכו'. כונתו דאף דמקרא זה הוא בספר במדבר גבי בכורות העודפים על הלוים דהצריכם הכתוב ליתן חמש סלעים והיא מצוה בפני עצמה מ"מ הכל הוא פדיון בכורות ודינם שוין מה אותן חמש שקלים לאהרן ובניו דוקא אף פדיון בכור זה לזכרים דוקא וכ"כ הרא"ש ג"כ בסוף בכורות וכן דעת התוס' בחולין דף קל"ב ד"ה רב כהנא, שכתבו ואחר יש שהיה כהן בקידושין דף ח' רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן עכ"ל. ואי פדיון הבן ניתן לנקבות מה הכרח הוא דאיכא שנים, אימא דלא היה אלא אחד ובשביל אשתו הוה שקיל סודרא אלא ודאי ס"ל דפדיון הבן אינו אלא לזכרי כהונה. אמנם בפסחים דף מ"ט כתבו לקושיא זו דשקל סודרא בשביל אשתו היפך הא דכתבו הכא ובקידושין כתבו שניהם יעו"ש נראה דלא גמרו בדעתם אי מדמינן חמשה שקלים דבמדבר סיני לה' סלעים דפדיון הבן או לא.
וראיתי להר"א בן עזרא בפי' על החומש גבי כתובים שחייבם לבכורות העודפים חמשת שקלים כתב וז"ל יש מכחישים אומרים מזה נלמוד כי פדיון כל בכור חמש שקלים ואינה ראיה כי זאת מצוה בפני עצמה והאמת דברי קבלה עכ"ל. ולא זכיתי לדבריו כי מקרא מלא דבר הכתוב בסדר קרח ופדויו וכו' כסף חמשת שקלים וכו' וצ"ע.

והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ. ועל דרך הפשט קדש לי כל בכור, כל הנמצאים בישראל היום, כי בעבור שפדאם ממות בהכותו בארץ מצרים צוה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת ה' לכל אשר יצוה בהם, ולא צוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלוים וצוה בפדיון העודפים (במדבר ג מו), אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר, וצוה כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור וצוה בפדיונם לדורות:

יחידות - עודפי בכורות ישראל על מספר הלווים בני שלושים עד חמישים (פרק ג, פסוקים מג ו-מו).