וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ וּפָרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד־כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו׃
אבן עזרא
בגדי שרד. הם הנזכרים בפרשת במדבר סיני כי צוה השם שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו, ועל הפרוכת כסוי עור תחש, ועל זה הכסוי בגד כליל תכלת ועל דרך הסברא, כי התכלת בעבור כבוד הארון, אם היה האויר זך, ואם ירד גשם יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש ועל שלחן הפנים בגד תכלת, ובגד תולעת שני, ולמעלה כסוי עור תחש, ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב וארגמן על מזבח העולה ועל הכל עור תחש, ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש שהם לאהרן שהוא הכהן הגדול, והחל לפרש אותם:
העמק דבר
שש משזר ותכלת וגו׳. בהפרכת והמסך כתיב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר. דכל שכתוב ראשון הוא העיקר. ואע״ג דבכולהו היו כ״ד חוטין שש לכל אחד ממינין הללו. מכ״מ הרי אינו דומה עובי החוטים זל״ז. והיה ביריעות העיקר שש. ובפרכת והמסך העיקר תכלת. וידוע דתכלת מורה על ענין גדול ונעלה בקדושה וכמש״כ בס׳ במדבר במסע המחנות:
הכתב והקבלה
מפרסת פרסה. הרשב"ם פי' מפרסת פרסה צפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע כארנבת ושפן, ושוסעת שסע, מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלמה כסוס וחמור. ואמר הרנ"ו ולפי"ז פתרון הכתוב כך הוא כל בהמה שבתולדתה מפרסת פרסה שיש ברגלה צפורן כדמות מנעל המכסה את הרגל, וכן בתולדתה שוסעת שסע שנראה כשתי פרסות טהורה לאכילה, שהרגל בעלת הצפורן כעין מנעל הוא הנקרא בלה"ק פרסה לפי שמכסה את הרגל, מלשון ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) ופרשו בגד כליל תכלת (במדבר ד׳:ו׳,) וכן כל לשון פריסה בשי"ן או בסמ"ך כולם מענין זה הם, כי השי"ן והסמ"ך ענין אחד להם כמו הלא פרס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳) שיפרוס שולחנו לפני העני הרעב וכן עוללים שאלו לחם פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳):