וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָיו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַקֹּדֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי־קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רבנו בחיי
ולא ימותו גם הם גם אתם. מכאן שאין הכהנים רשאין לבא בעבודת הלוים ולא הלוים בשל כהנים, ואף הכהנים והלוים בעצמם מעבודה לעבודה, אלא כענין שכתוב (במדבר ד׳:ט״ו) איש על עבודתו וגו'. וכן דרשו בספרי, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו, הרי אזהרה, ולא ימותו הרי עונש. מנין שאין הכהנים נכנסין לתוך עבודת הלוים ולא הלוים בתוך עבודת הכהנים, ת"ל גם הם, מעבודה לחברתה מנין ת"ל גם אתם, וכבר בקש ר' יהושע בן חנניה להגיף דלתות ואמר לו רבן יוחנן חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ואין אתה מן השוערים.
הר המוריה
אבל ליגע מותרין. עי' ילקוט קרח רמז תשנ"ב בשם ספרי זוטא וז"ל אך אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע עכ"ל ועי' בלשון מכילתא שהביא מרן בשם ס' המצות לרבינו יעו"ש וכן רמז לעי' לספרי זוטא פרשת קרח. ואף דשם אינו מבואר רק דאינם חייבים מ"מ לא נמנע רבינו לכתוב מותרין דמשמע לכתחלה דהכי משמע דאף הישראלים מותרים ליגע אף בכלי הקדש אף בפנים כדאיתא בסוף חגיגה ועי' בפי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הי"א שהיו אומרים להם הזהרו אל תגעו בשולחן שלא תטמאוהו יעו"ש ורבינו ס"ל דקאי ג"כ על הזרים וכמש"כ הלח"מ שם יעו"ש אלמא דאי לאו משום טומאה היה מותר ליגע ועי' יומא מ"ה א' וכי ס"ד זר קרב למזבח יעו"ש וכ"ה במנחות כ' א' י"ל דהתם שאני משום דהוי עבודה ועי' במדבר ד' ט"ו ולא יגעו אל הקדש ומתו וגו' ועיי"ש ברש"י ואולי הכוונה התם שלא יגעו לעשות עבודת הכהנים היינו לכסות את כלי הקדש בבגדים המיוחדים לזה ועי' לקמן פ"ג הל' ביאת מקדש הי"א ובסוף הל' ביאת מקדש מש"כ מזה וע"ע פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ב יעו"ש ועוד יבואר אי"ה מזה (ויש לכוון דברי רבינו על פי הש"ס זבחים י"ד ב' דעביד מעשה איצטבא יעו"ש היטיב).