פרשנות מצטטת על במדבר ד:י

(שייך לעיל פסוק י') קול דמי אחיך. דרשו רז"ל דמו ודם זרעיותיו. והמדרש הזה רומז לתחיית המתים, שכיון שמת לא היו התולדות בכחו והיכן הוא דם זרעיותיו, אבל הענין רומז לתחיית המתים בסוף. או ירמוז דם זרעיותיו אל הענין הנודע בקבלה אשר עליו אמר הכתוב בשת תחת הבל. והנה ענשו של קין מדה כנגד מדה הוא חשב להכרית זרע אחיו ונכרת הוא וזרעו במבול.

רש"י ד"ה והורד המשכן, ...והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדים מכוסין ונתונין על המוטות עד וכו'. הביטוי "ונתונין על המוטות" קשה. הרי המוטות נתונים בהם, ולא הם במוטות. (פ' בהעלתך תשס"א) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: למעלה (ד, י; שם, יב) כבר נאמר "ונתנו על המוט" (וראה דברי רשב"ם לפסוק י שם).

וישאוהו במוט. לפי הנראה הוא כמו ונתנו על המוט (במדבר ד׳:י׳) והוא עץ שנותנין עליו דבר לשאת אותה (באהרע) אמנם במכדרשב"י (ק"ס ע"ב) איתא אשכול הוה תליה בזמורה, ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה, לבתר קרייה מוט, דכתיב וישאהו במוט ההוא דאשתמודע ההיא דכרתו. כי הבי"ת פתוחה כלידוע והזמורה עצמה הוא המוט: