כָּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
פירוש מהרז״ו
ואתכם יהיו. איש איש למטה במדבר א' ד' והם הנשיאים כמ"ש שם פסוק מ"ד אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל ואצל פקודי הלוים במדבר ג' פסוק ל"ט כתיב אשר פקד משה ואהרן על פי ה' לא זכר נשיאים שלא היו ע"פ ה' וכן כאן במדבר ד' ל"ד אצל בני קהת שלא כתוב על פי ה' כתב נשיאים אך פסוק ל"ז שכתוב ע"פ ה' לא כתב נשיאים ואצל גרשון לא זכר נשיאים כלל ואצל מררי בפסוק מ"ה שכתב ע"פ ה' לא כתב נשיאים ובפסוק מ"ו שלא כתב ע"פ ה' זכר נשיאים וכן בפסוק מ"ט שכתב ע"פ ה' לא זכר נשיאים:
חתם סופר
ואתכם יהיו איש איש למטה ובלוים לא היו נשיאים כ"א עפ"י ה' ברוה"ק נמנו כפירש"י לקמן ומ"מ בפרשה (בהעלותך)[נשא] כשמנה מבן שלשים ולמעלה היו עמו נשיאי ישראל ונתעורר בזה הרמב"ן ז"ל עיין שם מה שנדחק והנה כתיב ויתילדו על משפחותם פירש"י שהביאו שטרי יחוסיהם וספר עידי לידתם ע"ש וצ"ע מהיכא תיתי להם וכי במצרים בהיותם בעבודת הפרך כתבו שטרי יחוסם עם עידי לידת כ"א אבל נלע"ד לפי מ"ש רש"י פ' נשא בפסוק הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים פירש"י שהיו שוטרים במצרים והיו מוכים עליהם ע"כ זכו להיות נשיאים עליהם ונ"ל שהיו ישראל נמנים למלך מצרים לידע כמה עבדים רומסי חומר יש כדרך כל עבדי המלך נמנים ונכתבים בלידתם בשמם ושם אבותם ואלו השוטרים היו משגיחים על ככה וע"כ אמר הקב"ה שיקח אותן האנשים איש איש למטה במספר מפקד בני ישראל כי אך הם יוכלו להעיד ולהם נמסר ספר עדות לידתם בסבלות מצרים ולפ"ז בשבט לוי שלא היו בשיעבוד מצרים ולא נמסרו ביד נוגש ושוטר לא נודע עדות יחוסם ע"כ הוצרך למנות עפ"י ה' ברוה"ק אך כל זה הנולדים עתה במדבר מבן חודש ולמעלה ומ"מ אותן שמבן שלשים ולמעלה נהי דהנשיאים לא יכלו להעיד על הפרט לומר זהו משפחת הגרשוני וזה משפחת הקהתי מ"מ יכלו להעיד שהוא משבט לוי שלא היו בשיעבוד ומ"מ היינו אותן שמבן שלשים ולמעלה שהיו במצרים ולא נמצאו כתוב על ספרים נודע שהוא בן לוי אבל אותן שנולדו במדבר והי' מבן חודש ומעלה לא יכלו להעיד גם על זה וכנ"ל:
רבנו בחיי
והנה שלמה ע"ה כוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיותו שמח במצות כשיעשה אותן או יראה אחרים עושין וזהו שאמר עשות משפט ולא אמר עשותו משפט. וידוע כי השמחה במעשה המצות מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה עבודה לשי"ת כך השמחה על המצוה נקראת עבודה, וכן כתיב (דברים כ״ח:מ״ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, והוא שכתוב (תהילים ק׳:ב׳) עבדו את ה' בשמחה, באר כי השמחה שלמות העבודה, ועל כן היה ענין השיר במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, ומכאן אמר הכתוב בלוים לעבוד עבודת עבודה, ודרשו רז"ל אי זו עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה. ומן הידוע כי עקר זמנו ותקפו של אדם בתכונת כח הקול ובטורח המלאכות הוא מזמן שלשים שנה עד חמשים וכמו שאמרו בן שלשים לכח, ומן החמשים ואילך הכח תשש והקול נפסק והלוי נפסל, כי איך ישיר את שיר ה' כיון שנפסק קולו ונשתנה, וזהו ששנינו לוים במומים כשרים בשנים פסולים, ועל זה אמר הכתוב (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד, ומפני זה נצטוו הלוים להמנות מבן שלשים ועד בן חמשים שהוא זמן עבודתם, וזהו שכתוב.