דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃
הון עשיר
הנושא את האשה. משום דזאת האשה היתה כבר נשואה פעם אחרת, שנא האשה בהא הידיעה. ובמקומות אחרים דתני בהא, כגון האשה שהלך בעלה (יבמות פ"י א-ג, פט"ז מ"א) וכגון הכא הנושא וכו' (פ"א מ"ו) ודומיהם, אין לתמוה כיון דהוא תחילת הענין, ודרך רז"ל להתחיל בהא, לרמוז דליכא מלתא דלא רמיזא בהא חומשי תורה, ולפעמים מתחיל במי ר"ת "מם "יום, לרמוז שכל פרטיה ודקדוקיה נאמרו באותם מם יום למשה מסיני. וה"ט דבתורה שבכתב עצמה לא מצינו תחילת ענין בתוספת מי או הא, דאיננה צריכה לרמזים אלו כי מפורשים הם בה, אלא איש כי תשטה אשתו (במדבר ה, יב) איש כי יהיה טמא (שם ט, י) ואשה כי יזוב (ויקרא טו, כה) כלם בלא הא, ואי כתיבא הא לדרשה אתא. והרבה פסוקים מתחילים בויו משא"כ בשאר אותיות, לרמוז שרשה העליון שהיא בויו שבשם, משא"כ התורה שבע"פ שהרבה מפרקי המשנה מתחילים בהא משא"כ בשאר אותיות, על כי בהא אחרונה שבשם היא תלויה ועומדת. והא דלא תני נמי (ריש מכילתין) הבתולה, הוא מהטעם שרמזתי בפ"ב משנה ה' דברכות ד"ה בלילה הראשון, וה"ט נמי לאלמנה, דעיקר השם מורה על האשה שמת בעלה ואין לה בעל:
הון עשיר
נתנה קטלא וכו' לבש בחלוק וכו'. כתב התי"ט דאורחא דמלתא קתני, דדרך אשה להשתמש בשל זהב, ודרך האיש ללבוש ולכסות עצמו ולעשות מלאכה, ע"כ. ונ"ל עוד, דרמז לנו התנא שצריך אדם לכבד את אשתו יותר מגופו (עי' יבמות סב:) והיא תעדה עדי זהב אע"ג דהוא לא יכול להלביש עצמו כי אם חלוק וטלית ולעשות מלאכה, וכך היה מנהגו של האר"י זלה"ה ככתוב בלימודיו ועדיין בספרי משנת חסידים מפתח הכוונות סדר מועד מסכת חתונ' ומיל' פ"א פיסקא ז'. ובמה שהזכיר קטלה וטבעת וכוס של זהב ולא מיני תכשיטים אחרים, רמז רמז לנו דדוקא בתכשיטי זהב וכדומה שאין בהם פגם מרובה אם יצטרך למכרם, ידחוק עצמו לכבד את אשתו יותר מכדי יכלתו, אבל תכשיטים אחרים שההוצאה מרובה והפגם הרבה לא ידחוק עצמו לקנותם אם אין בהם צורך גדול, שאם ירגיל עצמו בכך ירד מנכסיו וסופו לגנוב ולאבד עולמו, והאי דאמור רבנן (ב"מ נט.) אוקירו לנשייכו בגין דתתעתרו, היינו בתכשיטי זהב וכדומה להם שאין בהם פגם, או אף בתכשיטים אחרים אם השיגה ידו, והעיקר בדברים טובים, אבל בלאו הכי אפילו בנתינת הצדקה נתנו מדה באמרם (כתובות נ.) המבזבז לא יבזבז יותר מחומש, ואל תתמה במה שענייני איש ואשתו נרמזו במעילה, שהרי כתיב (במדבר ה, יב) איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. ואמרו רז"ל (תנחומא פ"ה הו"ד רש"י שם) שפוגמת באיש מלחמה של מעלה ובעלה שלמטה:
ברטנורא
ולא נוטלות כתובה. שהיא גרמה לאסור עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) דבר אל בני ישראל כו׳, לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי: