פרשנות מצטטת על במדבר ה:כד

היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. תלתא קראי כתיבי. והשקה קמא, ואחר ישקה, והשקה בתרא. והשקה קמא, לגופיה, שמשקה אחר שנמחקה המגילה קודם הקטרת המנחה. ואחר ישקה, אע״ג דמשמע דוקא, על כרחיך מקרא האמור ראשון נדרש לגופו, ומקראות יתירות האמורות אחריו ניתנו לידרש, הלכך ואחר ישקה אע״פ שנכתב אחר הקטרת המנחה אקודם הקטרה קאי, ואמחיקה הכתובה למעלה קאי, וקאמר דאם לא נמחקה יפה ועדיין רישומן של אותיות ניכר לא ישקנה. והשקה בתרא, לאשמועינן שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה:

ר׳ יוסי אומר אינו מפסיק. משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן. וכותב צוואות דוהשביע הכהן את האשה וקבלות דואמרה האשה אמן אמן, דדריש את, לרבות צוואות וקבלות:

רש"י ד"ה בפרעה ובכל חילו, הוא התחיל בעבירה וכו'. הערה דומה מעיר רש"י במכת צפרדע (ז, כח ד"ה בביתך). ובמכות נוספות הכתוב מדגיש את הסדר (פרעה ורק אחר כך מצרים) - במכת ערוב ובמכת ארבה, ואולי גם במכת בכורות (יא, ה), ואילו ביתר המכות לכאורה הדבר כלל לא שייך. (פ' בשלח תשנ"ו) וראה עקרון זה שהמתחיל בעבירה, מתחילה בו הפורענות בדברי רש"י למעלה (יב, יב ד"ה מאדם ועד בהמה), ודבריו בספר בראשית (יט, יא) ובספר במדבר (ה, כד).