פרשנות מצטטת על במדבר ז:יד

שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו. מעלה עשו בקודש ובאפר חטאת, שאע״פ שהם גופים חלוקים אם מונחים בתוך כלי אחד ונגע דבר שהוא מטמא לקודש במקצתן, נטמאו כולן, שהכלי מצרפן להחשיבן כאילו הן גוף אחד. ואסמכוה אקרא דכתיב (במדבר ז׳) כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת:

ונתן לתוך הכף. כדאשכחן בנשיאים (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת מלאה קטרת. גמ':

הבזיכים שימשו להזאת הדם ולהנחת הלבונה (משנה, פ"ב מ"ה; זבחים פי"ג מ"ו ועוד). בתורה נאמר שאת הקטורת מניחים בכף: "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" (במדבר ז יד, כ ועוד). כל התרגומים מתרגמים את המילה כ"בזיך" (וכן בבלי, מנחות צז ע"א). אם כן, זו מילה ארמית שחדרה לעברית של חז"ל, כמו מילים ארמיות רבות. בספרות חז"ל בדרך כלל הקטורת נקשרת ל"בזיך" או ל"בזך", ולהלן דוגמאות רבות לכך. אבל במשנת תמיד: "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף, והכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק שלשת קבים, והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת, וכסוי היה לו וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן" (משנה, תמיד פ"ה מ"ד)⁴⁵⁰השוו משנה, תמיד פ"ו מ"ג. . אם כן, לכאורה הכף הכילה קצת פחות משני ליטר והיא קערה עמוקה, בתוכה היה מונח בזיך, ולאחד מהם (לכף או לבזיך) היה מכסה שאפשר לפתחו על ציר. אבל במסורת אחרת: "והבזך ביד אחד וכף וכסויה ביד אחד" (תמיד פ"ז מ"ב), והכף אינה נזכרת.