פרשנות מצטטת על במדבר ז:יז

למטה יהודה. יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר "לְמַטֵּה יְהוּדָה" אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּ"ל "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" — מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (שם):

או אינו אלא שגבה וכו'. והא דכתיב "ויהי המקריב נחשון בן עמינדב", היינו שהוא הקדישו לקרבן והוא הביאו לאהל מועד, ולפיכך הוצרך למכתב (פסוק יז) "זה קרבן נחשון בן עמינדב", להורות לך כי הקרבן שלו לגמרי. והרא"ם ז"ל מפרש דלא נוכל לומר כלל שגבה משבטו, דהא בכל שאר הנשיאים לא כתב רק "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער" (פסוק יח), ולא כתב באחד שבטו. ולא דיבר כלום, כי יש לומר גלי לך קרא ביהודה שהקריב מן השבט, והוא הדין באחרים דהקרבן היה מן השבט, דכל שאר ילפינן מיניה. ואי משום דכתיב (שם) "הקריב נתנאל בן צוער", אין זה ראיה דהיה הקרבן משל נשיא בעצמו, דכמו שיש לפרש "זה קרבן נחשון בן עמינדב" דהיינו שהוא הביא אותו אל אהל מועד והוא הקדישו, כך יש לפרש גם כן "הקריב נתנאל בן צוער" לומר שהוא הביא הקרבן למשכן. ומכל מקום ילפינן מן "למטה יהודה" דגבה משבטו, ולפיכך צריך למכתב בכל חדא "זה קרבן וגו'", כלומר שהקרבן היה מן הנשיא בעצמו, ולא שגבה משבטו:
‎ואם תאמר, למה לי למכתב "למטה יהודה", הוי למכתב 'ויהי המקריב הראשון נחשון נשיא יהודה', כמו בשאר [נשיאים] שכתוב כך, והשתא לא צריך למכתב "זה קרבן נחשון". ויראה לומר, שבא הכתוב לומר שזכה לגדולה הנשיא הזה להקריב ראשון לא מצד עצמו, דמצד עצמו בודאי הכל שוים – כל הנשיאים, אלא מפני המטה, שהיה למטה יהודה, שראוי אליו שיהיה המטה הזה ראשונה. ולפיכך קאמר "ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה", כלומר בשביל שהוא למטה יהודה, והוא טפל אצל השבט, לא השבט [טפל] אצלו. ומזה הטעם לא הזכיר "נשיא" בו, שלא תאמר שהוא היה העיקר, אלא אדרבה, שבטו היה עיקר:

מיוחד שבעדרו. פירוש, דבפרשת פנחס כתב (להלן כט, ב, ח) "פר בן בקר אחד", לא 'פר אחד בן בקר', אלא לכך הזכיר מלת "אחד" גבי פר, לומר שהוא תואר לפר, מה היה הפר הזה – מיוחד שבעדרו, ופשוט הפירוש הזה. והרא"ם הלך דרך זר, שפירש כיון שלא היה רק מכל מין אחד, לא הוי צריך למכתב "אחד". והרי כאן כתב (פסוק יז) "ולזבח השלמים בקר שנים אלים חמשה". ואם יאמר דכיון דבעולה לא מצאנו רק אחד מכל מין לא הוי צריך למכתב "אחד", והרי כתיב בפרשת פנחס (ר' להלן כח, טו) "שעיר אחד לחטאת", ולא היה בחטאת רק שעיר אחד, ועל כרחך מפני שהיה בעולה יותר מאחד לפיכך כתב "שעיר עזים אחד" גבי חטאת, הכי נמי כיון דבשלמים היו יותר מאחד, שפיר כתב גם כן בעולה שהיה אחד:

פרים אלף וגו'. כבשים אלף ונסכיהם דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז׳:י״ז) שיעור אחד לכולם: