וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ (פ)
רבנו בחיי
עוד בזאת תדע כי אני ה'. ע"ד הפשט במכה הזאת וכיוצא בה ראוי לך שתדע כי אני ה'. ע"ד הקבלה בזאת תדע כי אני ה' יבאר כי השם המיוחד הנעלם נודע על ידי המדה הנקראת זאת והיא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ובה ידעו את השם בסוף, והזכיר בפרעה לאכזריות לבו (שמות ז׳:כ״ג) ולא שת לבו גם לזאת.
ברכת אשר
רש"י ד"ה קערת כסף, מנין אותיותיו בגימטריא תשע מאות ושלושים וכו'. תמוה בעיני שאין רש"י מביא הערות אלה, כלומר זו וכל היתר עד סוף פסוק כג, כבר למעלה (יג-יז), בקרבן נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה - המקריב הראשון. ואלמלא היה מיחס אותן לרבי משה הדרשן, הייתי אומר שזה שייך למתודיקה של רש"י (והיה מן הראוי לחקור תופעה מעין זו בפירושו). ואולי באמת אין זה כי אם למשוך תשומת לב קהל השומעים. ולפי ר' שמואל פ. גלברד ב"לפשוטו של רש"י" הסיבה פשוטה: ביום השני התורה צריכה היתה לכתוב "וכן הקריב נתנאל בן צוער". למה חזרה ופרטה שוב את כל הקרבנות שהביא נתנאל? כדי לרמוז שיש סיבה וטעם בכל אחד מפרטי הקרבן, כלומר: החזרה באה כדי לדרוש הכתובים.