פרשנות מצטטת על במדבר ח:ד

ובמדרש שבעת הנרות, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב ואמר לו המלך הוי יודע שאצלך אני סועד, התקן לי מקום, הלך והתקין כפי כחו, כיון שבא המלך בא עמו שמשין וסנקליטין מכאן ומכאן ומנורות של זהב מכאן ומכאן כיון שראה אוהבו כל הכבוד הזה נתבייש והטמין כל מה שהתקין לו, א"ל המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד ולמה לא התקנת לי כלום, א"ל אדוני המלך ראיתי כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי, א"ל המלך חייך שאני מניח את כל כלי שהבאתי עמי ואיני משתמש אלא בשלך בשביל אהבתך, כך הקב"ה כולו אורה והוא מצוה לישראל לעשות לפניו מנורה ולהדליקה תמיד כיון שעשה משה משכן ומנורה ובאה השכינה מה כתיב שם (שמות מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, מיד (ויקרא א) ויקרא אל משה ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו, ומהו הדבר, בהעלותך את הנרות, אמרו ישראל הקב"ה ברא חמה ולבנה שמאירים את העולם כולו והוא חפץ שנדליק לפניו נרות. כשחרב בהמ"ק נגנזה המנורה בשביל כח קדושתה כמו שדרשו רז"ל שנתקשה משה במלאכתה וצוהו המקום שישליך ככר זהב לתוך האש ויצתה עשויה מאליה שנאמר (שמות כה) תיעשה המנורה, מאליה, וכתיב (שם) מקשה כלומר מה קשה עשייתה.
וזה מעשה המנורה, גובהה של מנורה י"ח טפחים כמנין וז"ה, מקשה מלמד שנתקשה משה, וכן דרשו רז"ל בארבעה דברים נתקשה משה עד שהוצרך הקב"ה להראות לו באצבע ואלו הן, המנורה שנאמר וזה מעשה המנורה, הקרבנות שנאמר (ויקרא ו) זה קרבן אהרן, השקלים שנאמר (שמות ל) זה יתנו, הירח שנאמר (שם יב) החדש הזה לכם, וזהו לשון מקש"ה, מ'נורה ק'רבן ש'קלים ה'חדש. ואע"פ שאמרו רז"ל תפשו הקב"ה למשה ואמר לו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, ובשרצים שכתוב (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, לא אמרו נתקשה אלא בארבעה דברים.

מקשה מן וכו'. שם בש"ס. ובברייתא דמלאכת המשכן פ"ט. וכתבו התוס' דילפינן זה מדכתיב במדבר ח' ד'. וזה מעשה המנורה מקשה זהב. וכן הוא שם בהדיא בש"ס. נשאר עוד תרי זהב היינו שם ל"א ועשית מנורת זהב טהור דהוא אתי לכלל ופרט ועוד שם ל"ח ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור להורות שמצוה בזהב יעו"ש בתוס' ד"ה דתניא וכו' ומש"כ רבינו מן העשתות וכו' לכאורה ר"ל היכא שהיא באה מן הזהב ובאה מקשה צריכה לבא מן העשתות ולא מן הגרוטאות אבל היכא שהיא באה משאר מתכות דאז אינה צריכה לבא מקשה כשרה מן הגרוטאות נמי כן נראה לכאורה מפשטות לשון הש"ס והברייתא דמלאכת המשכן הנ"ל אבל רבינו לא כן דעתו בהלכה ה' שכתב דאינה באה מן הגרוטאות לעולם יעו"ש אבל אם תעיין בספרי בהעלותך פיסקא ס"א יעו"ש יתיישב קצת דחד מקשה דרשינן מין קשה ר"ל מן העשת ולא מן הגרוטאות וקאי אכל המינים יעו"ש (וראיתי בזרע אברהם שם שכתב וז"ל ה"ג בילקוט שומע אני אף במנורת משה כן ת"ל וכו' וכן הוא נכון דאילו מנורת בית עולמים מותר לעשות מן הגרוטי רק במנורת משה הקפיד הכתוב עכ"ל ולא ידעתי מנין ברור לו כך וברבינו מבואר שבכל מנורה אסור לעשות מן הגרוטאות ועוד מדאסר אפי' בשל שאר מתכות וזה וודאי לא קאי אשל משה. ועי' במל"מ שכתב דהא דכתב רבינו ואין עושין אותה מן הגרוטאות וכו' היינו לכתחלה דווקא אבל בדיעבד כשר וגם ע"ז תמה יעו"ש וצ"ע. ועי' בערוך ערך גרט שכתב בפי' קמא דגרוטאות היינו שברי ברזל יעו"ש א"כ מזה ראיה לרבינו דבשאר מיני מתכות נמי פסול גרוטאות (אבל לפי"ז מה יענה על הך דחצוצרות דאיתא שם של שאר מיני מתכות פסולה ומגרוטאות כשר וכן הוא בתוספתא פ"ק דחולין יעו"ש וצ"ע) סוף דבר נבוך אני בזה וה' יאיר עיני.
וכתב עוד המל"מ מדקדוק לשון רבינו משמע דאם באה משל שאר מיני מתכות אין עושין בה כלל גביעים כפתורים ופרחים יעו"ש וכ"מ מהא דכתבו התוס' שם ע"ב ד"ה שפודים וכו' יעו"ש אלמא דלכתחלה נמי אין עושין בה אלו הדברים. ודע דיש לי מקום עיון קצת מש"כ ביו"ד סי' קמ"א סעי' ח' שכתב וז"ל אבל של שבעה לא יעשה אפי' משאר מיני מתכות ואפי' בלא גביעים כפתורים ופרחים וכו' ואם נימא דקאי על שאר מתכות א"כ מאי אפי' דהא בלא גביעים כפתורים גרע טפי דהכי הוי במקדש. וצ"ל דקאי אשל זהב. והא בשל זהב מעכבים הגביעים כפתורים ופרחים וא"כ אמאי לא יעשה בלא זה (ועיי"ש בש"ך ס"ק ל"ו) ומצאתי בבכור שור שמטעם זה פסק דאפי' בלא דבר המעכב אין עושין יעו"ש ודלא כש"ך. אבל יש לעיין אם הגביעין כפתורין ופרחין מעכבין את המנורה דהאי מעכבין זה את זה י"ל דה"ק אם אין אחת נעשית גם השאר אין נעשין אבל מ"מ י"ל דרשאי לעשות מנורה בדיעבד בלי אלו הדברים וצ"ע בזה כי אולי בזה אפ"ל כי זהו כוונת הש"ך שם בס"ק ל"ו יעו"ש היטיב. וצ"ע בזה. ומהרבה אחרונים משמע דקאי אשאר מיני מתכות וצ"ע (וצ"ל לדעתם דס"ל דאם עביד בשל שאר מתכות ג"כ גביעים כפתורים ופרחים שפיר דמי ואף דגם לכתחלה א"צ לעשותם היינו דא"צ אבל אם עביד שפיר דמי טפי וצ"ע).
שוב ראיתי כי יתכנו דברי המל"מ במה שהבין מדברי רבינו כי גרוטאות פסול בשאר מיני מתכות לכתחלה דווקא ולא בדיעבד וכנ"ל וטעמא רבה אית בזה כיון שמצינו במקשה דהדרי' קרא לעכב וממילא כי אימעיט שאר מתכות ממקשה היינו מסתברא דמדיעבד מיעטיה ולא לכתחלה משא"כ בגביעים כפתורים ופרחים דלא מצינו דהדריה הכתוב לעכב א"כ כי אימעיט שאר מתכות אפי' לכתחלה אימעיט ואכתי צ"ע בזה וה' יאיר עיני.

וראה ועשה. בסוף פרשת מנורה כתוב והמדרש דורש על יריעות המשכן ועוד מנין דורש שאמר משה כך והקב"ה השיב לו ואשר יתכן לומר בזה שאם כפי שכתוב על המנורה הרי מפורש בריש בהעלותך כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה ממש ולא בתבניתו וכאן בתבניתם ועוד שמ"ש וראה ועשה משמע מה שרואה יעשה ממש ואח"כ אמר בתבניתם ולא ממש ע"כ דרש אא"ע על המנורה ת"ע על פרשה שסמוכה לה שמדבר ביריעות המשכן שתחלה אמר לו וראה ועשה ממש ועל זה הכריע ע"פ מדה ט' שהקשה משה וכי אלוה אני והשיב לו בתבניתם בתכלת וארגמן וזה ע"פ מדה ט"ו ומדה ט' ומדת סמוכין או סידור שנחלק שהפסוק שייך להפרשה הסמוכה. וכמ"ש כאן כן הוא גם בשי"ר פסוק צאנה וראנה ובמדרש רבה שם בשיבוש:

היינו - דאיצטריך זהב זהב דויקחו לי תרומה ומקשה מקשה דבהעלותך לדרשה אחריתי דשמעינן מינה נמי דמשאר מיני מתכות נמי כשירה כדדרשינן לקמן:

וזה מעשה המנורה - דבהעלותך: