פרשנות מצטטת על במדבר ח:יז

ויאמר אלהים יהי אור, האור כבר היה בשמים שהמאורות נבראו עס הגלגלים והגלגלים גם כן היו מזהירים בעצמם, כמו שאמר (דניאל י״ב) כזוהר הרקיע, ואמר (שמות כ״ד י') כעצם השמים לטוהר, אלא שלא היה מאיר על פני תהום שלא היה ראוי לקבלו; ואין האמירה כי אם לנבראים לפיכך לא אמר בתחלה ויאמר אלהים יהי שמים אלא ברא וכשהחלו הגלגלים להסב סבבו שתים עשרה שעה והיה העולם התחתון חשך וכסוף י״ב שעות אמר יהי אור כמקום שהוא חשך, כי כרחף הרוח על פני המים יבש המים קצת עד שהיו המים ראוים לקבל אור חלוש כי לא היה האור חזק על הארץ עד יום הרביעי, ואולי זוהר הרקיע היה אותו האור כי השמים בעצמם מאירים כמו שכתבנו. והיה האור ההוא י״ב שעות אחרות והיה יום שלם כ״ד שעות ונעדר האור מעל פני העולם התחתון והחל יום אחד כיום הראשון ובהעדר האור היה חשך, ולא היה להעדר הזה כשלשה ימים הראשונים סבה אלא רצון האל לבד — אם נאמר שהיה, כי האור הנהוה בג' הימים היה זוהר הרקיע, אכל אם נאמר שהיה מאור השמש שהיה מתנוצץ באויר אור חלוש שלא היה האויר ראוי לקבלו כשלמותו עדיין כל שכן שלא קבל זוהר הרקיע או אור הכוכבים כלל, לפיכך היה בשלשת הימים האלה חשך גמור, אם כן היה להעדר ההוא סכה אחר רצון האל יתברך — ולא ראה האל בחכמתו להיות כולו אור אחר שהאיר טוב, לפי שהחשך גם כן צורך העולם כמו שכתוב (תהלים ק״ד) תשת חשך ויהי לילה, וכתב הרב רבינו משה ז״ל כי ראש סבת ההויה וההפסד אחר כוחות הגלגליות הוא האור והחשך למה שימשך אחריהם מן החום והקור, ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם והתחלות ההמזגות שיתחדשו מהם שני אידים אשר הם תחלת סבת אותות השמים אשר המטר מהם והחושך הוא טבע מציאות העולם השפל והאור מתחדש [על] העולם; והחכם ר' אברהם בן עזרא ז״ל כתב, וזה האור היה למעלה מהרוח, ומה שאמר ויאמר הוא דרך משל, וכן (תהלים ל״ג) בדבר ה' שמים נעשו, כי אין לו יתברך אמירה ודבור ולא שנוי רצון.

בקר ויודע ה' את אשר לו. לעבודת לוייה כענין שנאמר והיו לי הלויים או עדיין הבכורות שלו כענין שנא' כי לי כל בכור שלא יחליפם בלויים ואת הקדוש הם הכהנים המקודשים לעבודה כענין שנא' ויבדל אהרן בין הקודש וקדש הקדשים:

וְרָאִיתִי לָתֵת טַעַם לָמָּה לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַכַּת בְּכוֹרוֹת. עוֹד לָמָּה ה׳ הִכָּה אֲפִילוּ בְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ מִצְרִי, דִּכְתִיב (שמות יב:כט) ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״. וְאוּלַי כִּי הַטַּעַם הוּא לְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁקָּרָא ה׳ לְיִשְׂרָאֵל (שמות ד:כב) ״בְּנִי בְכוֹרִי״, וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק ב רסג) כִּי כָל מַה שֶׁבָּרָא ה׳ בְּמִדַּת הַטּוֹב גַּם זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים בִּבְחִינַת הָרַע, וְכָל בְּחִינָה וּבְחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּקְּדֻשָּׁה יֵשׁ כְּנֶגְדָּהּ בַּקְּלִפָּה, וְהַקְּלִפָּה מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְחַזֶּקֶת לֶאֱחֹז בָּהּ. וְלָזֶה כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה הָיְתָה בְּחִינַת בְּכוֹרָה שֶׁבַּקְּלִפָּה אוֹחֶזֶת וְתוֹקֶפֶת בָּהּ לְבַל שַׁלַּח, עַד אֲשֶׁר הָרַג ה׳ כָּל שֵׁם הַבְּכוֹרָה שֶׁבִּקְלִפַּת מִצְרַיִם, בֵּין שֶׁל מִצְרַיִם בֵּין שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דִּכְתִיב ״עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ וּ״בְכוֹר הַשִּׁפְחָה״ ״וְכׁל בְּכוֹר בְּהֵמָה״. וְגַם בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל קִדֵּשׁ אוֹתָם ה׳ כְּאָמְרוֹ (במדבר ח:יז) ״כָּל בְּכוֹר וְגוֹ׳ הִקְדַּשְׁתִּי אוֹתָם לִי״, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר בְּכוֹרָה זוּלַת שֶׁל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ ה׳. וְלָזֶה מֵת אֲפִילוּ בְּכוֹר בְּהֵמָה, וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקַר שֵׁם זֶה נָפַל עָנָף הָרַע שֶׁהָיָה מַחְזִיק בִּבְכוֹר הַקְּדֻשָּׁה, וְלָזֶה תֵּכֶף יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיָּצְאוּ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, חָשְׁבוּ שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ בָּהֶם כֹּחַ לֶאֱחֹז בָּם, וְצֵא וּלְמַד מַה עָלְתָה בְּיָדָם – לֹא נוֹתַר בָּהֶם עַד אֶחָד.