כָּ֣כָה יֵעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָאֶחָ֑ד אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָעִזִּֽים׃
רש"י
אי לקדשים - למימרא דפסול לקרבן דכתיב בהו שה בנדבות בפרשת נסכים (במדבר ט״ו:י״א) או לשה בכבשים וגו':
ברטנורא
כבשים קודמים לעזים. בכל דוכתא הקדים הכתוב כבשים לעזים, דכתיב (שמות י״ב:ה׳) מן הכבשים ומן העזים תקחו, וכן (במדבר ט״ו:י״א) או לשה בכבשים או בעזים. יכול, האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא.