וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
עץ יוסף
שהיינו נוסעים במדבר. שהיה מסעותי לצרכם והיה מן הדין שישאו משאי. עם כל זה לא הטרחתים. ובפרשת קרח דרש על מקרא זה בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים לא אמרתי כו'. ומדרש זה לא רצה לדרוש על אותה שעה כי קשה לו מה היה לו ליטול באותה שעה הלא ישראל לא היו במדין שיטול מהם חמור. והמדרש דשם לא רצה לדרוש אמסעות דמדבר דהלא לא היה היולך בשביל צרכיהם יותר מלצרכו:
רלב"ג
השרש השלישי הוא שבכור בהמה טהורה לחיה אינו נוהג כי אם בבהמה טהורה הבא ממנה קרבן ליי' והוא שור וכבש ועז אמר בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ממנה ליי' ואמר גם כן אחר זה שם אך בכור שור או בכור כבש או בכור עז מגיד שבאלו לבד ינהג לא בחיה כבר הגבילו רז"ל כמה יטפלו הבעלים בבכור בהמה טהורה קודם שיתנוהו לכהן כי לא יוכן לכהנים להניק הבכורות כי אי אפשר להם שיניקום מבהמות קדשים כי אסור ליהנות מהם ומועלים בחלבם כמו שימעלו בגזה ועבודה שנ' לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך כבר נתבאר זה בג' ממעילה ובד' מבכורות: