פרשנות מצטטת על במדבר טז:יח

וע"ד הקבלה תבין חטאם ממה שאמר הכתוב וישימו עליה ולא אמר וישימו עליהם כשם שאמר בענין קרח (במדבר ט״ז:י״ח) ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת, וכן הזכיר עוד (שם) ונתתם עליהם קטרת, כי מלת עליה תרמוז למדת הדין, והכתוב הודיענו מחשבתם בזה, וידוע כי הקטרת למדת הדין, שנאמר (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך, ולשון קטרת התקשרות הרוח במדות, תרגום (בראשית לח) ותקשור, וקטרת. ומתוך ההתקשרות ההוא בא שפע ההמשכה ממעלה למדת הדין, וממדת הדין יבא שפע הברכה על המקטיר, והמקטיר למדת הדין אין ראוי לו שיכוון אלא לשם המיוחד לבדו, נדב ואביהוא טעו בכאן אחרי מדת הדין ולא כוונו אל השם המיוחד אלא למדת הדין בלבד, ולכך לא היה אשה ריח ניחוח לה', ומדת הדין עצמה פגעה בהם, הוא שכתוב ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.

הביאה, אעל ולא איתי כנ"א, כי הש' "בוא" יתורגם לפעמים בפעל "אתא" ולפעמים בפעל "עאל" וההבדל נראה למעיין, כי "עאל" מורה על הכנסה מחוץ לבית או מחוץ למקום או מחוץ לארץ אל הבית או אל המקום או אל הארץ. כמו "ובאת אל התבה" (לעיל ו' י"א) ת' "ותיעול לתיבתא" וכן כל ביאת השמש שבא ממקים אתר ת' "אעל" וכן (כשבא בהפעיל) "והביא אותו אל אהל מועד" (ויקרא ד' ה') ת' "ויעל יתה למשכן זמנא" מפני שהכהן מביא את הפר מחוץ לאהל מועד אל אהל מועד, וכן "בבאכם אל הארץ" (במדבר ט"ז י"ח) ת' "במעלכון לארעא" אולם אם ההבאה היא באותו מקום באותו בית או באותה ארץ ית' "אתא" ולכן "ובאת אל הכהן" (דברים כ"ו ג') ת' "ותיתי לות כהנא" וגם פה שפירושו הבאת מטעמים מחוץ לאהל יצחק אל אהלו ית' "אעל" והבן הכלל הזה לדעת איזו נוסחא ישרה.

וראה מה שכתבתי למעלה (טז, יז-יח) בקשר לפעלים לשים־ליתן בקשר לקטורת, בהשוואה לכאן (יא-יב) שהם בסדר הפוך. (פ' קרח תשנ"א)