פרשנות מצטטת על במדבר טז:כא

במדרש פ' תצוה יבא קדוש ויכפר על קדוש לכן אמר ועשו לי מקדש מאחר שהקב"ה קדוש צוה לישראל לעשות לו מקדש שהם קדושים אבל יש לדרוש שבענין המשכן נשתלמו ד' יסודין קדמאין למן היום שברא אלקים את האדם בד' יסודות עפר ממזבח העליון ממקום כפרתו (במדבר ה) מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ויסוד האש מהמלאכים ורוח מן האויר העליון מים מן מים העליונים משבא נחש והטיל בה זוהמא (ירמיה ב) באות נפשה שאפה רוח וטמאה רוחו וכשלקחה מן הפרי טמאה גופו ונטמאו כל ד' יסודותיו בזה גרמה מיתה לכל ד' יסודות ואות מ' סימן מות משחית מלקות איהי סימנא ד' מיתות ב"ד ומתמן סליק ונחית סליק במ' ונחית בד' אינין ד' רוחין דמתפרשין מגו דכר ונוקבא ממסאבותא ובגינייהו ד' מיתות ב"ד ומתמן סליק למ' מלקות והיינו מ' סימנא דמות ומסאבא דמלאך המות כי ד' פעמים מ' נתחברה עם ו"ת הרי ד' רוחות לכן הוצרך להתגלגל אד"הר באברהם נתקן עפר כמ"ש (בראשית ית) ואנכי עפר ואפר (ישעיה מא) יתן כעפר חרבו גם מים יקח נא מעט מי"ם והשענו תחת העץ של אד"הר ויצחק לתקן יסוד האש העלהו שם לעולה. ולפי שמים העכורים כשירדו מעכירתם נעשו צלולים יורד העכירות למטה ונעשה עפר ונשארו מים צלולים כן (קהלת יב) ישוב העפר אל הארץ כשהיה ויצא מאברהם ישמעאל ולפי שעפר אינו קשה כ"כ רק במעט מים מגבל לכן עשה ישמעאל תשובה סוף ימיו ז"ש (בראשית יח) ויתן אל הנער לעשותו שהוא ישמעאל כי במעט מים נטהרה העיסה ונגבלה חלתו של עולם רק שפירסה, שרה נידה ולא היה עת לטהר לעיסה לגמרי ולפי שיצחק הוא אש יצא ממנו סיג של עשו בקליפה קשה כברזל אש מפעפעו וכן העולם בכללו נטמאו ד' יסודות בד' דורות יסוד הרוח באנוש (איוב לב) אכן רוח הוא באנוש יסוד המים במבול יסוד האש בסדום יסוד העפר בדור הפלגה הבה נלבנה ד' דורות אלו גלגלם הקב"ה למצרים פרעה יסוד העפר שיעבוד אותם בחומר ובלבנים כמ"ש (שמות א) ויצו פרעה לכל עמו שאף על עמו גזר ותלה לבינה בצווארו של פרעה כי הוא יסוד כבד שבכלן (שם ח) והכבד לב פרעה כמ"ש במ"ר משלי כז) כובד אבן ונטל החול וכעס אויל זה פרעה כבד משניהם. כנגד יסוד המים גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו גם היה לוקח בניהם ושורפן לאלקיהם כמ"ש ע"פ ירמיה יא) ויוציאם מארץ מצרים מכור הברזל הרי יסוד האש. גם שיעבדן (שמות ו) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הרי יסוד הרוח. הוציאם משם וקרבן לפני הר סיני (תהלים סח) ההר חמד אלקים לשבתו לטהר יסוד העפר אדמת קודש היא לטהר יסוד המים אמר וכבסו שמלותם לטהר יסוד האש (שמות יט) והר סיני עשן כולו לטהר יסוד הרוח נפשם יצאה בדברם. ישראל במדבר חזרו וטמאו ד' יסודות בעגל יסוד האש במרגלים יסוד הארץ שהוציאו דיבה עליה במסה ובקברות התאוה ובתבערה במים ברוח יתירה דהוי בהון למיכל בישרא. במשכן צוה הקב"ה לכפר על ד' יסודות לטהר יסוד העפר (שם כ) מזבח האדמה תעשה לי לטהר מים כיור לרחצה לטהר אש (ויקרא ו) אש תמיד תוקד ע"ג המזבח לטהר יסוד הרוח (במדבר כח) ריח ניחוח לי"י ז"ש ככל אשר אני מראה או"תך ר"ל ד' יסודות שלך כך הוא תבנית המשכן לכל כליו וכן תעשו המצות בד' יסודות. ועשו לי מקדש שיהיה כלול מארבעתן ר"ל יעשו לי בעצמן מקדש באבריהם ובד' יסודותם ושכנתי בתוכם דייקא כי ד' יסודות הן הן ד' אתוון קדישין מים י' אש ה' רוח ו' עפר ה' וכשהם עושים תורה ומצות ביראה ובאהבה הרי נשלם שמא קדישא והקב"ה שוכן בתוכם ממש. רז"ל דרשו (במגילה) תוך תוך שאין קדושה פחות מעשרה ז"ש ועשו לי מקדש ולעולם לא ירדה שכינה בפחות מעשרה ז"ש ושכנתי בתוכם כל מקום שיש עשרה שם (תהלים פב) אלקים נצב בעדת אל. ואין עדה פחותה מעשרה (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה תוך בני ישראל ז"ש ושכנתי בתוכם:

תוי"ט ד"ה ואין קורין בתורה וכו' וליתא דקרא דהבדלו בקרח כתיב וכו' ונ"ל לתקן לשון הר"ן וכו' ויש לתקן ג"כ לשון הר"ב כו' ע"ש. אמת כמו שהגיה התוי"ט בהר"ן והר"ב כך איתא להדיא לפנינו בסוגיא זו דמגילה כ"ג ע"ב דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כו' אתיא תוך דהכא מתוך דהתם דכתיב הבדלו מתוך העדה (במדבר ט״ז:כ״א) ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י״ד:כ״ז) מה להלן עשרה אף כאן עשרה. וחידוש קצת דלא מייתי התוי"ט סוגיא דמבואר כל דבריו בתוכה ואודיעך כי כמ"ש הר"ן והר"ב כך איתא בסוגיא ברכות כ"א ע"ב ובסנהדרין ע"ד ע"ב [ע"ש שינוי המאמרים כי במגילה איתא תני ר' חייא ובברכות איתא תני רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא ובסנהדרין איתא תני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא] אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה וכו'. וכתבתי בתכ"ש בס"ד דבסוגיא דברכות ובסנהדרין צריכין אנו להגיה ולגרוס כמו שאמרו במגילה דהא ברור דקרא הבדלו מתוך העדה הזאת דכתיב במעשה דקרח לאו עשרה הוי אלא רובו ככולו של ישראל. אבל לפי דאיתמר במגילה דילפינן עדה דכתיב גבי קרח מעדה דכתיב גבי מרגלים אתי שפיר דאהני הגזרה שוה להורות דגם עשרה מישראל נקראו עדה. ודע דמ"ש רש"י במגילה ד"ה עדה אין פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב קצת צריך ביאור אהיכא קאי ועל מה ציין וכן מ"ש רש"י בסנהדרין בזה"ל להלן במרגלים קצת צריך הבנה ומבין יבין. ומאת אשר שמתי לפניך בין תבין:
ודע עוד כי בתוס' דסוטה ל"ד ע"א כתבו בשם הירושלמי על דעתיה דר' ישמעאל שנים עשר מרגלים היו שמונה באשכול ארבעה בתאנים ורימונים על דעתיה דר"ע עשרים וארבעה היו דדריש לשונות כפולים דכתיב איש איש אחד ט"ז באשכול שמונה בתאנים ורימונים ע"ש. ולא מצינו לומר דר"ע יחלוק על דבר שבקדושה דקי"ל בברכות ובמגילה בעשרה וכן לענין פרהסיא לענין יהרג ואל יעבור דקי"ל בסנהדרין בעשרה וכ"פ כל הגדולים ובשו"ע. ואם היה ר"ע לשיטתיה דכ"ד מרגלים הוו א"כ נשאר עדה בלא יהושע וכלב מספר כ"ב. וקי"ל הלכתא כר"ע לגבי רבי ישמעאל. אמנם דגם לר"ע מדלא הזכיר בתורה שמותן אלא להנך הנקובים שמוע בן זכור וכיוצא בו ברור כי הם אשר הוציאו דבת הארץ והם אשר נאמר עליהם עד מתי לעדה הרעה אשר הם מלינים עלי פי' שגורמים לישראל שילינו עי' רש"י וש"ח. אבל כל אותן שלא נזכרו ונקבו בשמות אע"ג שנטלו מאשכול ורימון לא לרעה נתכוונו כמו גם יהושע וכלב שנטלו לדעת הירושלמי הנ"ל ומה"ט ניחא שלא נזכרו בשמות כמו השאר. ויתכן לפ"ז דנפקא ליה לר"ע דסנהדרין קטנה היה של כ"ג דכתיב ושפטו העדה וכ"מ מבואר במס' סנהדרין פ"א (גבי) ולא מצינו שום חולק:

ואין קורין בתורה. בצבור. וכל הני אין נעשים בפחות מעשרה, דכתיב (ויקרא כ״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, כתיב הכא בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר ט״ו) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה, שאין עדה פחותה מעשרה, אף כאן עשרה: