פרשנות מצטטת על במדבר ט:ט

קהל עדת ישראל. קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל; מִכָּאן אָמְרוּ, פִּסְחֵי צִבּוּר נִשְׁחָטִין בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, נִכְנְסָה כַת רִאשׁוֹנָה נִנְעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וְכוּ'. כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים (דף ס"ד):

הדרך הב׳ בחרוה פתלתולים ואם הם ישראלים אשר חשבו כי עמדו על הנקודה בעצמה, והם לא ידעו את מקומה וזאת דרך הצדוקים, כענן ובנימין ובן משיח וישועה, וכן כל מי אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין, והוא נוטה להשמאיל או להימין, וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, גם במצות ובחקים, והם מדעת תוצאות לשון הקדש ריקים, על כן יתעו גם בדקדוקים, ואיך יסמכו במצות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד כפי מחשבתם. בעבור שלא תמצא בתורה מצוה אחת בכל צרכיה מבוארה, ואחת מהנה אזכיר, והיא גדולה למכיר, כי תחתיה כרת על אכילת יום הכפורים, וחמץ בפסח שלא עשוהו טהורים, ושביתת ימים שבעה, וקרבנות וסכה ותרועה, כי אין בתורה חקי השנה מפורשים, ואיך נחשוב החדשים, ועניי הדעת מרודים, שמו אותותם מפסוק ״לאותות ולמועדים״ (ברא׳ א יד) ולא ידעו כי ״יהיו״ לשון רבים, ועל המאורות והכוכבים, והאומר כי וי״ו ולמועדים נוסף כי לאות עם מועד נאסף, יבקש אדם שיהיה אוהבו אולי יאמין בו, ואם מצאנו שנים ושלשה ווי״ן נוספים מי יודיענו כי זה הוי״ו מהעודפים, אחר היות וי״ו הטעם לאלפים ואין פי׳ עשה ירח למועדים (תהלים קד יט), כדברי אלה שמתניהם מועדים, ואילו היה כתוב והיתה הלבנה לאות למועדים בחדשים, מי יתן לנו אות שהם מועדי השם המוקדשים, כי יש מועדים רבים בתורה ובמקרא ובכתובים, ואלו היה למועדי השם מבואר, עוד הדבר הגדול נשאר, אם החדש עד סוב הלבנה גלגל המזלות, שהם שבעה ועשרים יום ושעות מוגבלות, ואם עד סוב גובה גלגל היוצא, אשר מוצקו רחוק ממוצק הארץ ימצא, או עד סוב גלגל התלי כדעת חכמים כי מהלך הגלגל הקטן הפך זה באמת ובתמים, ואם נסמוך על דעת התחברות המאורות, גם הנה ג׳ מחברות, מחברת בגלגליהם תיכונה ומחברת כנגד העליון באמונה, ומחברת שנוי מחזה, ולא נדע אי זה יכשר הזה, או זה, ואשר אמרו כי הדבר תלוי על מראה עינים נשאו, כי עינים להם ולא יראו, אולי יראונו בתורה ובתעודה, המקום שמצא זאת האבדה, ולא דברו בפירוש ״חדש בחדשו״ (במד׳ כח יד) נכונה כי אין בכתוב זכר ללבנה, רק פי׳ לעשות כל דבר בעתו יום ביומו, שבת בשבתו וידוע כי פעם יהיה בין המולד לעת השקיעה שש שעות, ותראה הלבנה אך על חקות ידועות, ופעם ביניהם שלשים שעות, ולא תראה אפילו בגבעות, כי תהלוכות הלבנה מפאת גלגלה, גם גלגל השמש משתנות, וגם מפני ארך ורחב המדינות ואם שכנה על הארץ עננה, ולא תראה בראש אלול ותשרי הלבנה, הנתענה ג׳ ימים בכפורים, ועוד מי ספר לנו כי ימי החדש על שלשים יום ספורים, כי הנה יהודה הפרסי חבר ספר ובחשבון השמש השנה, והחדשים סִפֵר, גם לא נדע מהתורה עדות החדש, ומי העד, ואם ילך בדרך רב ביום קדש, ואם נקבל עדות אב ובנו וגרים ונשים, וגם אם הי׳ כל אלה מפורשים. עוד דבר קשה, איננו מפורש בתורת משה לדעת כמה חדשי השנה, ואם היא באביב נסמכה, ההוא מחטים או שעורים, ומתי יבוקש, ואנה השעורים, ואם היתה שנת בצורת בארץ ישראל ומסביב, והנה אין זרע, אף כי אביב, הנקבע השנה פשוטה או מעוברת, גם אין ספירה נספרת, ואין חג שקראנוהו עצרת, וכל אלה המצות צריכות לקבלה ומסורת, והאומרים הנה אנשי המשנה, מעידים על ראיית הלבנה, והנה התשובה נכונה, אם היא עדותם בעיניהם נאמנה, יקבלו עדות צרכי השנה, כי על פי קריאת ב״ד היא נתונה, כי יסוד העיבור על אביב ותקופה וצרכי צבור, ולמה במצות נגע צרעת מבוארים המשפטים שהיא מצוה לאדם אחד, ולפרקים מעטים, ומצות המועדים חיוב לכל ישראל בכל זמן, ולמה אין בתורה עליהם עד נאמן, רק נחפש כה וכה רמיזות, ולמה בדברי תורה תמימה כזאת, וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה ללב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות, ופסח חזקיהו יחזיק, ידי אמונה, כי נעשו על ידי בעלי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחדש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה, ויש ראיות רבות שקבל מעשיו רם ונשא כי בבית דין היה, ואין ברוחו רמיה.

ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום. טעם ואתנפל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו רז"ל תכסיס התפלה שתקנו לנו בשלשה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלשתן בתפלתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל לפני ה'.