בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
נפתלי שבע רצון
תלמוד לומר בעבור זה רצונו בזה לומר בעבור שכתבה התורה ואכלו הבשר בלילה הזה ע"כ עלה על דעתך לומר דזה הוי מיעוטא דווקא פ"מ אבל פ"ד יהי' נאכל ביום לא אמרתי אלא בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך. כוונתו ובזה לומר דוודאי גבי פסח דכתיב בי' בלילה הזה אפשר לומר שהתורה באה למעט פ"ד שיהי' נאכל ביום אבל גבי מצה דכתיב בי' בהדיא בערב תאכלו מצות דחיוב מצה הוא דווקא בלילה ושום מיעוט לא נכתב במצה דנימא דווקא בפסח מצרים נאכל המצה * בלילה אבל בפסח דורות יהי' נאכל המצה אפילו ביום וע"כ מו"ל דפסח מצרים ופ"ד שוים הם בזה דדווקא בלילה ולא ביום ומאחר שחייבה התורה לאכול מצה ומרור יחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו מעתה אי אפשר לומר שהמצה יאכל בלילה דווקא והפסח יאכל אפילו ביום שאם הי' כל אחד מהם מצוה בפני עצמו אז הי' אפשר לומר מכח מיעוטא דזה אמנם מאחר שהתורה חייבה לאכול שניהם יחד בעינן שניהם שקולים ובהכי ניחא מ"ש תלמוד לומר בעבור זה ר"ל מכח דכתיב וה וגבי פסח ע"כ עלה על דעתך לומר שיהי' נאכל מבעוד יום וזה אינו ושהרי לא אמרתי לך לאכול הפסח אלא בזמן שמצה ומרור מונחים ג"כ לפניך וחיוב המצה אינו אלא בלילה מוכרח לומר שגם הפסח זמנו דווקא בלילה:
ואפשר לישב אותו באופן אחר משום דבפ' בא כאשר הזהיר אותם משה בר"ח ניסן וא"ל ואכלו את הבשר ובלילה הוה: דקשה לכאורה בלילה הזה בלילה ההוא מבעי לי' שהרי משה עמד בר"ח ואמר להם כאשר יגיע ט"ו בניסן ואכלו את הבשר בלילה ההוא וכי בלילה הזה דהיינו בליל ר"ח אכלו אותו בתמי' והלא בלילה של ט"ו ניסן אכלו אותו ואולי מכח שינוי זה דקשה לו בפסוק ע"כ אמרינן דמלת זה מ"ה למדרש קאתי דזה נאכל בלילה אבל פ"ד אפילו ביום: ובהיות כן תמצא שדברים הללו ממש דברי בע"א המה במ"ש אי ביום ההוא יכול מבעוד יום: כוונתו ובזה מאחר שאתה רוצה למילף מדכתיב ביום ההוא הכי נמי נידוק דה"ל למכתב ואכלו הבשר בלילה ההוא וכתיב בלילה הזה למעט פ"ד אתי שיהי' נאכל ביום ול"כא אי ביום ההוא יכול מבעוד יהי' נאכל תלמוד לומר בעבור זה ר"ל בעבור שנכתב מלת זה ולא נכתב בלילה ההוא ע"כ עלה ע"ד לחלק בכך ואמר לא אמרתי אלא בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך ר"ל שאל יתטעה דמ"ה נכתב בלילה הזה למעט פ"ד שזה אינו אלא סטמא אחרינא איכא: דהחזקוני כתב משום דליל פסח הוא מכוון נגד ליל ר"ח ע"כ כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה ר"ל כאשר יגיע ליל ט"ו שהיא מכוון נגד הלילה הזה אז יאכלו הפסח צלי אש ומצות עם מרורים ובהכי ניחא מ"ש תלמוד לומר בעבור זה ר"ל בעבור שנכתב זה מ"ה עלה על דעתך לומר כך אבל זה אינו דמה שאמרתי לך בלילה הזה הכוונה הי' על הזמן כאשר יהי' ליל ט"ו שאז יהי מצה ומרור מונחים לפניך אז ואכלו הבשר צלי אש על מצות וכו':
ואפשר לישב אותו באופן אחר משום דבפ' בא כאשר הזהיר אותם משה בר"ח ניסן וא"ל ואכלו את הבשר ובלילה הוה: דקשה לכאורה בלילה הזה בלילה ההוא מבעי לי' שהרי משה עמד בר"ח ואמר להם כאשר יגיע ט"ו בניסן ואכלו את הבשר בלילה ההוא וכי בלילה הזה דהיינו בליל ר"ח אכלו אותו בתמי' והלא בלילה של ט"ו ניסן אכלו אותו ואולי מכח שינוי זה דקשה לו בפסוק ע"כ אמרינן דמלת זה מ"ה למדרש קאתי דזה נאכל בלילה אבל פ"ד אפילו ביום: ובהיות כן תמצא שדברים הללו ממש דברי בע"א המה במ"ש אי ביום ההוא יכול מבעוד יום: כוונתו ובזה מאחר שאתה רוצה למילף מדכתיב ביום ההוא הכי נמי נידוק דה"ל למכתב ואכלו הבשר בלילה ההוא וכתיב בלילה הזה למעט פ"ד אתי שיהי' נאכל ביום ול"כא אי ביום ההוא יכול מבעוד יהי' נאכל תלמוד לומר בעבור זה ר"ל בעבור שנכתב מלת זה ולא נכתב בלילה ההוא ע"כ עלה ע"ד לחלק בכך ואמר לא אמרתי אלא בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך ר"ל שאל יתטעה דמ"ה נכתב בלילה הזה למעט פ"ד שזה אינו אלא סטמא אחרינא איכא: דהחזקוני כתב משום דליל פסח הוא מכוון נגד ליל ר"ח ע"כ כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה ר"ל כאשר יגיע ליל ט"ו שהיא מכוון נגד הלילה הזה אז יאכלו הפסח צלי אש ומצות עם מרורים ובהכי ניחא מ"ש תלמוד לומר בעבור זה ר"ל בעבור שנכתב זה מ"ה עלה על דעתך לומר כך אבל זה אינו דמה שאמרתי לך בלילה הזה הכוונה הי' על הזמן כאשר יהי' ליל ט"ו שאז יהי מצה ומרור מונחים לפניך אז ואכלו הבשר צלי אש על מצות וכו':
תוספתא כפשוטה
8-9. אלא קטרת ופסח בערבי פסחי'. וכ"ה בספרי פנחס הנ"ל. ובירושלמי פ"ה סה"א, ל"א ע"ד: אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים, וצ"ל שם כלפנינו בתוספתא. ובבבלי נ"ט א': אלא קטרת ונרות ופסח וכו'. ובתוספות שם ד"ה אין, וכן בתוספ' הר"ש שם, מחקו את המלה "ונרות", דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה וכו', והסיקו שאף בתוספתא ליתא "ונרות".
ופירשו בירושלמי יומא (פ"ג ה"ה, מ' ע"ג) ובבלי כאן נ"ט א', שקטורת סמוכה לנרות, ובנרות הרי כתוב מפורש (שמות ספכ"ז): מערב עד בקר וכו'. ולעניין פסח אמרו בירושלמי ובבבלי הנ"ל: יאוחר דבר (כלומר, פסח) שנאמר בו בערב (דברים ט"ז, ו') ובין הערבים (שמות י"ב, ו') לדבר (כלומר תמיד) שלא נאמר בו בערב, אלא בין הערבים בלבד (במדבר כ"ח, ד'). ועיין בספרי פנחס הנ"ל, בס"ז שם, עמ' 323, ובהערות שם, ובירושלמי הנ"ל (לעיל שם), ומ"ש בטוב ירושלים שם.
והנה בקג"נ גורס כאן: פסח בערבי פסחים מחסרי (בכל שאר נוסחאות התוספתא "ומחוסרי" או "ומחוסר") כפרה כדי שיאכלו וכו'. ולפי גירסא זו אפשר לפרש ש"בערבי פסחים" דבוק למחוסרי כפרה, כלומר, ובערבי פסחים מחסרי כפרה וכו'. וכן הוא בספרי הנ"ל, לפי גירסת מדרש חכמים: ובערבי פסחים מחוסרי כפרה וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: ופסח ומחוסר כפורים בערב הפסח וכו'. ולא נזכר כאן כלל "ערבי פסחים" לעניין פסח, שהרי פשיטא שקרבן פסח קרב בערב הפסח. אבל כנראה שהנכון הוא כלפנינו בתוספתא ובספרי ברוב הנוסחאות, וערבי פסחים דבוק לפסח, כלומר הפסח שקרב בערב הפסח, וכן מוכח בירושלמי הנ"ל, והכוונה לערב הפסח גרידא,7פשיטא שבכל מקום שנאמר ערב פסח לא בא להוציא פסח שני אבל כאן הלשון הוא "פסח בערבי פסחים", ואפשר לפרש ערבי פסחים דווקא. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים ד"ה ובצל"ח. אבל בפסח שני אין הפסח קרב לפני תמיד של בין הערבים, עיין בתוספות יומא כ"ט ב' סד"ה אלא. אבל בתוספות מנחות מ"ט ב' נקטו שאף בפסח שני הפסח קרב לפני התמיד של בין הערבים, ועיין במל"מ פ"א מה' קרבן פסח ה"ד.
ובצל"ח רפ"ה דייק מלשון "ערבי פסחים" שבמשנתנו שם שהכוונה אף לפסח שני, והוא ע"פ התוספות צ"ט ב' ד"ה ערב.8כלומר, שרמזו בלשון "ערבי" פסחים שגם פסח שני כלול בתוכו. ברם לא מצאתי במקורות שיקראו לפסח שני ערבי פסחים, עיין בתוספ' רי"ד כאן מהדורא תליתאה רפ"י (כ"א ע"ד). ומסוגיית הבבלי צ"ט ב' משמע שמדברים בערב יו"ט של פסח, עיין צל"ח שם. ולא עוד אלא שמסתבר שלא דברו במשנתנו רפ"י אלא בערב חג הפסח גרידא, אבל בפסח שני מה איכפת לנו אם יאכל סמוך למנחה, והרי אין בו מצות אכילת מצה אפילו מדרבנן, אלא הוא תנאי באכילת פסח "על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר ט' י"א), וכבר אמרו (מכילתא בא פ"ו, עמ' 20): הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע. ולהלן פ"ה ה"ג נראה שאף בפסח שני דין הפסח עצמו כן (עיין מש"ש, שו' 16, ד"ה כדי), וממילא מכיוון שאין שום מצוה באכילת מצה לבדה אלא משום גררא דפסח, אף מצה ומרור רשאי לאכול על השובע, ומותר לו לאכול בפסח שני מן המנחה ולמעלה. ועיין במאירי צ"ט ב' שנקט כדבר פשוט שאף בפסח שני צריך לאכול את המצה בתאוה. ואפשר שפירש כן, מפני שנגרר אחרי פירוש התוספות ל"ערבי פסחים", אבל לפירוש שאר הראשונים (עיין במלא"ש), וכן לפי הפירוש הראשון בתוספות, אין שום צורך להדחק כן בפירוש המשנה.
ופירשו בירושלמי יומא (פ"ג ה"ה, מ' ע"ג) ובבלי כאן נ"ט א', שקטורת סמוכה לנרות, ובנרות הרי כתוב מפורש (שמות ספכ"ז): מערב עד בקר וכו'. ולעניין פסח אמרו בירושלמי ובבבלי הנ"ל: יאוחר דבר (כלומר, פסח) שנאמר בו בערב (דברים ט"ז, ו') ובין הערבים (שמות י"ב, ו') לדבר (כלומר תמיד) שלא נאמר בו בערב, אלא בין הערבים בלבד (במדבר כ"ח, ד'). ועיין בספרי פנחס הנ"ל, בס"ז שם, עמ' 323, ובהערות שם, ובירושלמי הנ"ל (לעיל שם), ומ"ש בטוב ירושלים שם.
והנה בקג"נ גורס כאן: פסח בערבי פסחים מחסרי (בכל שאר נוסחאות התוספתא "ומחוסרי" או "ומחוסר") כפרה כדי שיאכלו וכו'. ולפי גירסא זו אפשר לפרש ש"בערבי פסחים" דבוק למחוסרי כפרה, כלומר, ובערבי פסחים מחסרי כפרה וכו'. וכן הוא בספרי הנ"ל, לפי גירסת מדרש חכמים: ובערבי פסחים מחוסרי כפרה וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: ופסח ומחוסר כפורים בערב הפסח וכו'. ולא נזכר כאן כלל "ערבי פסחים" לעניין פסח, שהרי פשיטא שקרבן פסח קרב בערב הפסח. אבל כנראה שהנכון הוא כלפנינו בתוספתא ובספרי ברוב הנוסחאות, וערבי פסחים דבוק לפסח, כלומר הפסח שקרב בערב הפסח, וכן מוכח בירושלמי הנ"ל, והכוונה לערב הפסח גרידא,7פשיטא שבכל מקום שנאמר ערב פסח לא בא להוציא פסח שני אבל כאן הלשון הוא "פסח בערבי פסחים", ואפשר לפרש ערבי פסחים דווקא. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים ד"ה ובצל"ח. אבל בפסח שני אין הפסח קרב לפני תמיד של בין הערבים, עיין בתוספות יומא כ"ט ב' סד"ה אלא. אבל בתוספות מנחות מ"ט ב' נקטו שאף בפסח שני הפסח קרב לפני התמיד של בין הערבים, ועיין במל"מ פ"א מה' קרבן פסח ה"ד.
ובצל"ח רפ"ה דייק מלשון "ערבי פסחים" שבמשנתנו שם שהכוונה אף לפסח שני, והוא ע"פ התוספות צ"ט ב' ד"ה ערב.8כלומר, שרמזו בלשון "ערבי" פסחים שגם פסח שני כלול בתוכו. ברם לא מצאתי במקורות שיקראו לפסח שני ערבי פסחים, עיין בתוספ' רי"ד כאן מהדורא תליתאה רפ"י (כ"א ע"ד). ומסוגיית הבבלי צ"ט ב' משמע שמדברים בערב יו"ט של פסח, עיין צל"ח שם. ולא עוד אלא שמסתבר שלא דברו במשנתנו רפ"י אלא בערב חג הפסח גרידא, אבל בפסח שני מה איכפת לנו אם יאכל סמוך למנחה, והרי אין בו מצות אכילת מצה אפילו מדרבנן, אלא הוא תנאי באכילת פסח "על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר ט' י"א), וכבר אמרו (מכילתא בא פ"ו, עמ' 20): הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע. ולהלן פ"ה ה"ג נראה שאף בפסח שני דין הפסח עצמו כן (עיין מש"ש, שו' 16, ד"ה כדי), וממילא מכיוון שאין שום מצוה באכילת מצה לבדה אלא משום גררא דפסח, אף מצה ומרור רשאי לאכול על השובע, ומותר לו לאכול בפסח שני מן המנחה ולמעלה. ועיין במאירי צ"ט ב' שנקט כדבר פשוט שאף בפסח שני צריך לאכול את המצה בתאוה. ואפשר שפירש כן, מפני שנגרר אחרי פירוש התוספות ל"ערבי פסחים", אבל לפירוש שאר הראשונים (עיין במלא"ש), וכן לפי הפירוש הראשון בתוספות, אין שום צורך להדחק כן בפירוש המשנה.
ברטנורא
והשני חמץ ומצה עמו בבית. דכתיב (במדבר ט׳:י״ב) ככל חוקת הפסח יעשו אותו, משמע מצות שבגופו כגון צלי ועל מצות ומרורים יאכלוהו עושין אותו ככל חוקת הפסח, אבל מצוות שעל גופו ממקום אחר כגון תשביתו שאור ולא תשחט על חמץ אין עושין אותו ככל חוקת הפסח: