פרשנות מצטטת על במדבר יא:ג

ותאכל אותם וימתו מדה כנגד מדה נענשו כאן באש לפי שמצינו במראה כבוד שכינה שהוא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני כמו שפרש״‎י בפרשת משפטים גבי ויחזו את האלהים, ולזקני ישראל באש תבערה בפרשת בהעלותך. ד״‎א מדה כנגד מדה חטאו כאן באש ולקו באש.

ויקם משה ויהושע משרתו לא ידעתי מה טיבו של יהושע בכאן, ואומר אני שהיה התלמיד מלוה את הרב עד מקום הגבלת תחומי ההר שאין רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל האלהים, ויהושע נטה שם אהלו כל ארבעים יום, שכן מצינו כשירד משה וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות ל״ב:י״ז), למדנו שלא היה יהושע עמהם. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ד:י״ג) ועל דעתי היה יהושע מכלל שבעים הזקנים, כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו, וכאשר פירש משה מהם היה מלוה את רבו עד הגבול. ואל תקשה עלי ממאמר רבותינו בענש הזקנים האלו בתבערה (תנחומא בהעלותך [. טז), כי יאמרו כן על כלן חוץ מיהושע, לפי שהיה ראוי למראות אלהים ולכל נבואה:

לא תבשל. לרבותינו בחד לאו דלא תבשל נכלל לאו דאכילה (ערש"י), וחל עלינו חובת ההשתדלות להבין בלשון עצמו ענין האכילה, כי דוחק גדול לומר אם ההכנה אסורה כש"כ תכליתה, ונ"ל כי בשרש בשל נכללו ג' הוראות, א' בכור הפרי והתבואה (רייף), כמו הבשילו אשכלותי', בשל קציר, הב' בשול המאכל במים בקדרה אצל האש (קאָכען), כמו ובשל מבושל במים, הג' הצלי אצל האש (בראטען), כמו ויבשלו את הפסח כמשפט (דברי הימים ב ל״ה:י״ג), ושלש הוראות הפרטיות האלה נראה שהוראה אחת כוללת את כלם, והוא ענין ההכשר לאכילה (געניסבאר), הפרי והתבואה טרם בוא פעולת חום השמש עליהם הם בוסר ואינם ראויים לאכילה, וכבוא השמש עליהם פועלת בהם להכשירם לאכילה (רייף), והוא בשולם (געניסבאר), התבשיל החי אינו ראוי' לאכילה וע"י חום האש הפועל בהם, אם בהפסק קדרת מים או בלתי אמצעי והוא הצלי אצל האש נעשה מוכשר לאכילה (געניסבאר, געקאָכט, געבראטען); ועפ"י הנחה זו אני אומר ששרש בשל דומה לפעלים המשמשים פעמים על הפועל, ופעמים על הנפעל, כמו בערה בם אש ה' (בהעלותך י"א) על האש הדולק, כפשתים אשר בערו באש (שופטים ט״ו:י״ד), על החומר הנשרף, וכשרש עבד שישמש על העובד כמו אותו תעבדו (דברים י'), ואת אחיך תעבד (דיענען), וישמש ג"כ על הנעבד (דיענסטבאר מאכען, ווערדען), כמו לעולם בהם תעבדו (ויקרא כ״ה:מ״ו), לא תעבד בו (שם ל"ט), ובהחסר בו מלת את או אות ב' אשר יורה על הבדל הוראתו זאת, כולל באמת הוראות שתיהן, העובד והנעבד, כמו ואת הגוי אשר יעבדו (ראשית ט"ו) שיש לפרש מלת יעבדו שיהיו להם עבדים וכדתרגם שם יב"ע דיפלחון להון, שחוזר על העובד, ויש לפרשו ג"כ על הנעבד וכדתרגמו אונקלס דיפלחון בהון, וכן שרש בשל לפי הוראתו הכוללת יורה על המאכל לא תבשל (ניכט געניסבאר מאכען, קאָכען, בראטען), ויורה על האוכל (ניכט געניסען, עססען) ובלשון זה גם איסור הנאה בכלל. והא דהוציא הכתוב איסור אכילה בלשון בשול, להורות שהאכילה אינה אסורה אלא בדרך בשול מה"ת. וכנודע מרבותינו, ומפרשת ראה (י"ד כ"א) מבואר דרך אחרת בזה: