פרשנות מצטטת על במדבר יא:ט

מעדויות קדומות במקרא, מימי המלוכה ומימים שלפניהם, אנו למדים על הכרזת צום והתכנסות לתפילה בשעת צרה. בספר במדבר (יא) נצטווה משה להתקין שתי חצוצרות אשר תשמשנה להקהלת ראשי העדה או כל העדה. החצוצרות נועדו אף לשעת מלחמה: "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹרר אתכם והרעֹתם בחצֹצרֹת ונזכרתם לפני ה' אלהיכם" (פסוק ט). בספרי במדבר מלמדנו רבי עקיבא: "אין לי אלא מלחמה, שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין תלמוד לומר על הצר הצורר אתכם, על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור והרעותם בחצוצרות וגו' " (ספרי במדבר, עו, עמ' 20). ואמנם, התרועה בחצוצרות נזכרת במשנה בתיאורי ההתכנסות והתפילה במקדש. במשנתנו, בתיאור התפילה, נזכר שבסיום הברכה מכריזים: "תקעו הכהנים תקעו" ובברכה שלאחריה: "הריעו בני אהרן הריעו"³להלן, פ"ב מ"ה. , אך לא נאמר שמריעים בחצוצרות בדווקא, אולם במשנת ראש השנה נאמר על סדרי התקיעות: "בתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות"⁴משנה, ראש השנה פ"ג מ"ד, וראו פירושנו לה. (איור 1, איור 2).

וע"ד הקבלה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, לשון ממטיר מלשון משמרת, והיא מדת הרחמים המקבלת מן השמים שעליה הזכיר שלמה בחכמתו (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ולשון הנני עומד ולשון ממטיר יוצא לשכינה כי השם המיוחד עושה שתמטיר, ולא היה הכתוב צריך להזכיר השמים כי בידוע שכל מטר מן השמים אבל הכוונה כי המדה הזאת שהפרנסה באה משם לכל העולם כלו בין בעליונים בין בשפלים מקבלת מן השמים כלומר מן הרחמים, וזהו לפי דעתי (איוב ל״ט:כ״ז) אם על פיך יגביה נשר שדרשוהו רז"ל על השכינה והזכיר מיד (שם) משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו. וכן הזכיר שלמה (משלי ל״א:י״ד) ממרחק תביא לחמה, כלומר כי משם באה הפרנסה, והמדה הזאת קראה שלמה בשיר השירים (ה) אחותי רעיתי, ודרז"ל רעיתי פרנסתי כי לה היו מקריבים הקרבנות ומשם באה הפרנסה והברכה שופעת על כל העולם. והיה המן יורד במשמרה שלישית של לילה באותה משמרת שמדת רחמים משמרת שהרי שלש משמרות הוי הלילה כנגד הגדולה והגבורה והתפארת ונתנו חכמים סימן למשמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו, כלומר שהוא זמן הפרנסה לכל באי העולם שהיא מזדמנת בזמן שמד"ר משמשת. ומכאן תבין שהמן עקרו משפע הרחמים שהוא האור וזהו לשון מן השמים כמו (מלכים א ח׳:ל״ב) ואתה תשמע השמים וכתיב (תהילים ע״ח:כ״ד) ודגן שמים נתן למו והוא היה זמן ירידת הטל הוא שכתוב (במדבר י״א:ט׳) וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו אבל ישראל היו מלקטין אותו ביום שנאמר וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב ולחם בבקר לשבוע.

למען תחזקו אינו אומר עשו המצוות למען תחזקו דאין משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא ה״‎ק למען שמור המצות תחזקו וגו׳‎ וכן למען תאריכון ימים וגו'.

היתה שכבת הטל. הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (במדבר י"א) "וּבְרֶדֶת הַטַּל וְגוֹ'", הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא (יומא שם):