פרשנות מצטטת על במדבר יא:יז

עמך משום שכינה - עמך יעמדו מחוץ לאהל ולא יבאו לאהל משום שכינה לשון אחר משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן כדכתיב (במדבר י״א:י״ז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו':

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. הִזְכִּיר גַּם כָּאן שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״, לְפִי שֶׁכָּל חַכְמֵי לֵב קִבְּלוּ הָאֲצִילוּת מִן מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יא יז) ״וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם״. וְכֵן כָּל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר הָיוּ בְּצֵל אֵל קִבְּלוּ שֶׁפַע הַחָכְמָה בְּאֶמְצָעוּת מֹשֶׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יח כא) ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם״, הַיְינוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ. וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ. כָּךְ ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב״ כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ אֲצִילוּת אוֹר הַשֵּׂכֶל מִמְּךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּסוֹף כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן ״וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה״ (שמות מ לג), וְכִי מֹשֶׁה כִּלָּה הַמְּלָאכָה? וַהֲלֹא כָּל חַכְמֵי לֵב עָשׂוּ בָהּ! אֶלָּא לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה הֶאֱצִיל עֲלֵיהֶם מִן אוֹר שִׂכְלוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָשָׂה הוּא אֶת כָּל הַמְּלָאכָה. וְאָמַר ״אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה״, רוֹצֶה לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֲנִי מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, כִּי ״ה׳ יִתֵּן חָכְמָה״ (משלי ב ו), מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁהַשֶּׁפַע יַגִּיעַ לָהֶם בְּאֶמְצָעוּתְךָ, יִקָּרֵא הַכֹּל עַל שִׁמְךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה״ – מִמַּהוּת עַצְמוּתְךָ וְתוֹסֶפֶת חָכְמָה שֶׁבְּךָ – ״תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב״ לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם. וּמִדְּאָמַר ״חַכְמֵי לֵב״ לְשׁוֹן רַבִּים, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֲשֶׁר מִלֵּאתִים רוּחַ חָכְמָה״. נוּכַל לוֹמַר שֶׁ״מִלֵּאתִיו״ חוֹזֵר כְּלַפֵּי מֹשֶׁה, כִּי לְפִי שֶׁמִּלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, עַל כֵּן הוּא יַאֲצִיל מֵחָכְמָתוֹ עַל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְזֶה אֵינוֹ מַאֲמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, מִדְּלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר מִלֵּאתִיךָ רוּחַ חָכְמָה״, אֶלָּא הַפָּסוּק מְפָרֵשׁ לָנוּ מַהוּ זֶה שֶׁאָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב״ – לָמָּה אֲנִי תּוֹלֶה הַדָּבָר בְּמֹשֶׁה? לְפִי שֶׁמִּלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְמֹשֶׁה בְּנוֹכֵחַ ״וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳. וּמִלַּת ״אֲשֶׁר״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דְּהָא, כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

בדומה כתב גם "לחם ושמלה": מכיון שהשראת שכינה מתוארת כירידה כגון "וירדתי ודברתי עמך שם" (במדבר יא, יז), "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט, כ), אם כן כשהקב"ה מאיים שלא ישכון בקרב העם, היה לו לומר "לא ארד בקרבך" ומהו לשון "לא אעלה בקרבך"?

הא תשעה הוו - והדר פרקינן אאתקפתין והא י' תנן במתני' ואמר האי דקשיא לן ט' הוו משום דאין הכל כשירין ועשרים ושלשה חדא היא דמאי טעמא ממזר פסול מדיני נפשות משום דבעינן כ"ג דהיינו סנהדרי ובסנהדרי כתיב (במדבר י״א:י״ז) ונשאו אתך בדומין לך מיוחסין כמותך:

ודלמא משום שכינה - סנהדרין שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה על שם נבואה נאספו שם כדכתיב (במדבר י״א:י״ז) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא: