וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֮ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם׃
גור אריה
צא מהם שלשים יום שעשו בקברות התאוה. פירוש, עם היום שבאו לקברות התאוה היו שלשים, כי "חדש ימים" (במדבר יא, כ) – דהוא חדש חסר – אכלו בשר, והוא כ"ט יום, ואכילת הבשר למחרת ביאתם לקברות התאוה, כדכתיב (במדבר יא, יח) "התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו'", נמצא שלשים יום עשו בקברות התאוה – עם יום בואם לשם:
פירוש מהרז״ו
ה"ג ר' תנחום ב"ה אומר שקדשו להם נשים. ול"ג להטפל בהם הלכו עד לקמן שבא לפרש דעותיהם אמר על דעתי' דר' תנחום בר חייא דאמר שקדשו להם נשים להטפל בהם הלכו. שלכך באו כולם לבית אחד ביום שאירס לו אשה לעזור לו בצרכי הקידושין להכלה ובצרכי הסעודה כמנהג. ולדעת ר"מ מ"ש וישלח איוב ויקדשם פי' שהזמינם לסעודה כמ"ש במדבר י"א י"ח אצל השליו ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר הרי שלענין אכילה שייך קידוש שהוא ענין הזמנה (ומה שמצוין בצד המדרש שמות י"ט ט"ס הוא) וגירסת הילקוט איוב שם שזמנם לסעודה כד"א ואל העם תאמר התקדשו ודורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב וישלח איוב ויקדשם והלכו בניו ועשו משתה שההזמנה לסעודה הוא קודם הסעודה. ולדעת ר' תנחום ב"ח מ"ש וישלח איוב ויקדשם דורש מדת ממעל מלשון משנה האיש מקדש האשה מתקדשת. ודורש ג"כ ע"פ מדה ל"א שמ"ש וישלח איוב ויקדשם מקומו קודם והלכו בניו ועשו משתה שהמשתה עושים בעת הקידושין ואחריו ולא ללפניו. וכמ"ש במ"ר פ' י"ב סי' ד' שדורש מ"ש לך אל העם וקדשם ג"כ מלשון קידושי אשה ועל שכתוב שעשו משתה של שמחה בהכרח שפירש בענין על מה היה המשתה היינו בתיבת ויקדש כנ"ל:
רש"י
ויהי כי הקיפו. כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר (במדבר יא):