פרשנות מצטטת על במדבר יא:כד

והנה, במקרא גופו ניתן לגלות למעלה ממאה עניינים שבהם נזכר או משתמע המספר 7. במישור הזמן אפשר להצביע על מספר ימי הבריאה (והשבוע), שנת השבע היא שנת השמיטה, שנת היובל הבאה לאחר שבעה מחזורים של שבע שנים, מספר ימי חג הסוכות וחג המצות, שבעת השבועות שבין פסח לשבועות, שבעת ימי משתה הנישואין (בראשית כט, כז). גם עניינים ואירועים מקראיים אחרים נקשרים למספר זה: מספר הנרות שבמנורה שבמשכן ובמקדש (שמות כה, לז), מספר הכבשים שהוקרבו בראש השנה (במדבר כט, ב), שבעה כוהנים שהקיפו את יריחו שבעה ימים ותקעו בשבעה שופרות עד לנפילת החומה (יהושע פרק ו), ועוד. חשיבותו של המספר 7 מואצלת גם על כפולותיו: שבעים זקני ישראל (במדבר יא, כד), שבעים בני יעקב היורדים מצרימה (בראשית מו, כז), מספר אומות העולם לפי חז"ל (בבלי, סוכה נה ע"ב), מספר המצוות שמוצאים חכמים בפרשת קדושים שבתורה (ויקרא פרקים יט־כ [ויקרא רבה כד, ה]) ועוד הרבה.

ומעתה הבן הכתוב שאמר (שמות א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, הם שבעים נפש מכחו של יעקב, וכנגד איש וביתו באו שהכוונה בו הוא ובית דינו באו, ושם כתבתי השם הגדול המפורש מספרו ומלויו ע"א, וכן תמצא השם הכנוי אל"ף דל"ת שהוא מדת הדין שהוא ע"א כשהוא מלא בוא"ו כדי לכלול הוא ובית דינו, והוא שכתוב (עמוס ז) והנה אדוני נצב על חומת אנך. ואמר הכתוב ויעמד אותם סביבות האהל, שהעמיד משה ע"ה שבעים הזקנים סביבות האהל כשם שהעמיד הקב"ה שבעים מלאכים סביבות כסא הכבוד.

רש"י ד"ה וישארו שני אנשים, מאותן שנבחרו וכו'. ברור שרש"י רוצה לפרש לשון "וישארו", שהרי כולם נאספו סביב לאהל (פסוק כד). וקצת קשה, שאם אלדד ומידד אמרו, כדברי הספרי, "אין אנו כדאים לגדולה זו", כלל לא היה צריך הגרלה, שהרי היו בין אותם ע"ב שנבחרו? ועל עצם סיפור ההגרלה קשה, שהנה מודגש בו "חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמישה חמישה", ולמעשה היה זה שבט אחד שיוצג על ידי ארבעה, שכן אלדד ומידד אחים משבט דן היו? ומכל מקום, מחלוקת היא בספרי (צה), אם במחנה נשתיירו אם בקלפי נשתיירו (ראה מהר"ם בחומש "תורת חיים" על אתר). כל זה עלה בלימוד עם חננאל, זאב ויעל שי', בשבת. (פ' בהעלתך תשנ"ב) וראה "באר מים חיים" שאמנם אלדד ומידד ויתרו על כבודם ולא רצו לקבל גדולה על עצמם, אך בני שבטם לא הסכימו שיחסרו מהם שני דיינים, לכן הוצרך משה לבחור משבטם שניים אחרים שיכנסו תחתיהם לגורל, וכאשר נחה הרוח על השבעים הנבחרים בגורל, שרתה רוח נבואה גם על אלדד ומידד בשכר ענוותנותם.