וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃
אבן עזרא
צאו שלשתכם ויצאו שלשתם. כל אחד מאהלו והנה דרך כלל ואחר כן פרט וירד ה' בעמוד ענן ויקרא אהרן ומרים ומשה שומע:
ברכת אשר
רש"י ד"ה צאו שלשתכם, מגיד ששלשתן נקראו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאוזן לשמוע. ע"כ. רש"י מפרש כאן על פי הספרי, שהקריאה היתה בדרך ניסית, אף כי אין הכרח בכך, שהרי אפשר להבין כפשוטו - "צאו שלשתכם" הוא לשון דיבורו יתברך. ואף אם תאמר, שלא היו ביחד באותה השעה, כלומר משה רבנו ע"ה לא היה עם אהרן ומרים, וכפי שמשתמע מן הפסוק הבא (וראה רש"י ד"ה ויקרא אהרן ומרים בפסוק ה), עדיין אין הכרח לומר שהקריאה לשלושתם היתה בו־זמנית, כדברי רש"י. וצריך עיון. (פ' בהעלתך תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': יתכן שרש"י כתב מה שכתב בגלל שהמילה "שלשתכם" לכאורה מיותרת.
בנין יהושע
עשר ירידות ירדה שכינה וכו׳. אעתיק כסדר שאיתא בפדר״א רפי״ד א׳ בג״ע שנא׳ וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן ומסיים בפדר״א וכתב ש״ה (ו ב) דודי ירד לגנו. ב׳ בדור הפלגה וירד ה׳ לראות וגו׳. ג׳ בסדום שנאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו׳. ד׳ ביעקב כשירד למצרים שנאמר (שם מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה. ה׳ בסנה (שמות ג) וארד להצילו מיד מצרים. ו׳ בסיני שנאמר וירד ה׳ על הר סיני. ז׳ בי״ג מדות שנא׳ (שם לד) וירד ה׳ בענן. ה׳ בשבעים איש שנאמר (במדבר יא) וירד ה׳ בענן וידבר אליו ויאצל וגו׳. ט׳ במעשה דמרים (שם יב) וירד ה׳ בעמוד הענן וגו׳ ויקרא אהרן ומרים. י׳ לעתיד שנא׳(זכריה יד) ועמדו רגליו וגו׳ עכ״ל ומזה צריך ההגהה הכא: