פרשנות מצטטת על במדבר יז:ב

משרת ענבים - פירש מנחם: ושרת את אחיו - והרי המ"ם, כמו מ"ם של מרמס ושל משמר, ושל משמן בשרו ירזה. ולא יתכן לשון שירות כי אם אצל עבודת בני אדם לאדוניהם. לכן אומר אני: שמשרת מחטופי למד פעל הוא מגזרת שרה, כמו מקנת כסף - מגזירת קנה ופרשתו אם כי לא נמצא במקרא נמצא בלשון התלמוד, נזיר ששרה פתו ביין. ואם בלשון המקרא, הרי מצינו בירמיה: אם לא שריתיך לטוב - ופירושו כמו: מישרא קיטרין שבדניאל, כלומר: פתחתיך מן האזיקים במעשה שהיה. ואמר שריתיך כמו: וזריתי פרש על פניכם - מגזרת זרה הלאה. אף כאן משרת ענבים - כל מה שנבדל ונופל מן הענבים, כאדם הנבדל וניתר מקשר הכבלים והזיקים שקשור בהם.

כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ – כְּמוֹ עָלָיו, עַל קֹרַח. וּמַהוּ "בְּיַד מֹשֶׁה" וְלֹא כָּתַב "אֶל מֹשֶׁה"? רֶמֶז לַחוֹלְקִים עַל הַכְּהוּנָּה שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּיָדוֹ, וְעַל זֶה לָקָה עֻזִּיָּהוּ בְּצָרַעַת. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בָּלוּעַ וְשָׂרוּף כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה לְמֹשֶׁה בְּיָדוֹ שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן שֶׁיִּהְיוּ הוּא וּבָנָיו כֹּהֲנִים וְלֹא זָר - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ז:ה׳). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא רוֹמֵז אֶל אֶלְעָזָר הַנִּזְכָּר, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן" וְגוֹ' (במדבר י״ז:ב׳), וְשִׁעוּרוֹ: וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרוּפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ':

לו - לאלעזר. שכך ציוהו הקב"ה למשה: אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות.

ויאמרו גש הלאה. קְרַב לְהָלְאָה, כְּלוֹמַר, הִתְקָרֵב לַצְּדָדִין וְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְכֵן כָּל הָלְאָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן רִחוּק, כְּמוֹ זְרֵה הָלְאָה (במדבר י"ז), הִנֵּה הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה (שמואל א' כ'), גֶּשׁ הָלְאָה, (ישעיהו מ"ט) – הִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן, בִּלְשׁוֹן לַעַז טריטי"דנוש, וּדְבַר נְזִיפָה הוּא, לוֹמַר – אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לְךָ. וְדוֹמֶה לוֹ קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי (ישעיהו ס"ה), וְכֵן גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה (שם מ"ט) – הִמָּשֵׁךְ לַצְּדָדִין בַּעֲבוּרִי וְאֵשֵׁב אֶצְלְךָ; אַתָּה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִין, אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ? עַל שֶׁאָמַר לָהֶם עַל הַבָּנוֹת, אָמְרוּ לוֹ גש הלאה, לְשׁוֹן נַחַת; וְעַל שֶׁהָיָה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִים – האחד בא לגור, אָדָם נָכְרִי יְחִידִי אַתָּה בֵינֵינוּ, שֶׁבָּאתָ לָגוּר, וישפוט שפוט, וְנַעֲשֵׂיתָ מוֹכִיחַ אוֹתָנוּ?