וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (ס)
מזרחי
ויעשו כן להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו כו'. במכילתא דאל"כ ויעשו כן למה לי וכיבכל המצות כולן דלא כתוב בהו ויעשו לא שמעו לקול משה וגבי שבעת ימי המלואים דכתיב ויעש אהרן ובניו את כל הדברים דרשו להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל וכן בפרשת אחרי מות דכתיב ויעש כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך ובפרשת בא דכתיב וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ובפרשת בהעלותך דכתיב כאשר צוה יי' את משה דרשו להגיד שבח העושין והנעשה בהן שאחד מהם לא עכב אבל בפרשת בהעלותך דכתיב ויעש את הפסח וגו' לא דרשו כלום מפני שסמכו על מה שדרשו בפסח עצמו בפרשת בא אל פרעה אך בפרשת קרח דכתיב ויעש משה כאשר צוה יי' אותו כן עשה לא דרשו בו כלום ולא ידעתי למה:
גור אריה
להגיד שבחן כו'. דאם לא כן פשיטא שעשו כמו שציוה הקב"ה להם. וכן דרשו בכל מקום שנאמר לשון "ויעש כאשר ציוה ה'", והביאו רז"ל במכילתא ובספרי. והקשה הרא"ם דבפרשת קרח דכתיב (ר' במדבר יז, כו) "ויעש משה ככל אשר ציוה ה' אותו כן עשה", ואין זה קשיא, כי סמכו על מה שדרשו רז"ל (בתו"כ) בפרשת אחרי מות "ויעש אהרן" (ויקרא טז, לד) שלא היה לובש הבגדים לכבודו אלא כמקיים גזירת המלך, אף כאן מה שעשה משה שנתן מטה אהרן לפני העדות כדי שתכל תלונות בני מרי – לא עשה זה לכבודו ולא לכבוד אהרן, אלא כמקיים גזירת המלך, לכך נאמר שם "ויעש". ועיין בפרשת צו בסופה (ויקרא ח, לו):
העמק דבר
ככל אשר צוה אתו: לבד הדבור המפורש שהוא כמו תורה שבכתב. עוד היה בזה קבלות וביאורים על המאמר שהוא כתורה שבע״פ וזה נכלל בלשון אשר צוה כמ״ש לעיל ב׳ ט״ז. וגם נכלל במשמעות אתו שעשה בעצמו ובכבודו ולא ע״י בניו ושלוחיו. ועי׳ ס׳ במדבר י״ז כ״ו: