פרשנות מצטטת על במדבר יז:כז

למשה אמר שיאמר לאהרן. שהרי בני ישראל היו אומרים למשה "הן גוענו כולנו אבדנו" (ר' לעיל יז, כז), ולא השיב להם משה רבינו עליו השלום על תקנתן, אלא שזאת התשובה היא למשה שיאמר לאהרן בשביל תקנתן. והנה על כרחך למשה נאמר, שאם לא כן, לא היה משה משיב להם על תקנתן, אלא אם נאמר שהם שאלו למשה מה תקנתן, והקדוש ברוך הוא השיב לאהרן, וזה אינו. ופירוש זה נעלם מהרא"ם, שהקשה למה לא שנו בספרי על פרשה ראשונה שהיא נאמרה למשה רבינו עליו השלום, ושנו אותו בפרשה שניה (פסוק ח) . והיינו טעמא, מפני שבפרשה ראשונה הכתוב מוכיח בהדיא שלא לאהרן נאמרה אלא למשה, מטעם שפירשנו שישראל שאלו על תקנתן. וזהו שדקדק רש"י בלשונו 'למשה אמר שיאמר לאהרן על תקנתן של ישראל', ולא הוצרך (הסיפרי) לדרוש רק בפרשה שאחריה (פסוק ח):
‎ועוד, כאשר תדקדק בלשון הכתוב תדע ההפרש שביניהם, דבפרשה ראשונה נאמר (כאן) "ויאמר", שלשון אמירה נאמר על הענין, ושפיר יש לפרש שאמר לאהרן על ידי שליח, שכן תמצא בכתוב "ויאמר ה' לה" בפרשת תולדות (בראשית כה, כג), והיה זה על ידי שליח, כמו שפרשו רז"ל (ב"ר סג, ז). וכן "ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך" (שמות יח, ו), על ידי שליח היה (רש"י שם). ויכול לשלוח ענין אחד על ידי שליח. אבל "וידבר" שייך על הדבור היוצא על חתוך הקול⁴, והוה אמינא שלא נאמר דבר זה על ידי שליח, לפיכך הוצרך (הסיפרי) לפרש על "וידבר אל אהרן" (פסוק ח) 'למשה דבר שיאמר לאהרן'. אבל בלשון אמירה, שהוא נאמר על הענין, שייך שפיר על ידי שליח, ואין צריך לפרש:
‎ואין להקשות, תיפוק ליה מהא דכתב רש"י בפרשת ויקרא (ויקרא א, א) י"ג מעוטין נאמרו למעט את אהרן מן הדברות, יש לומר, דהתם איירי בדברות שנאמרו למשה ולאהרן, אבל כאן לאהרן בלבד נאמר, הוה אמינא כיון דלא נזכר משה כלל – לאהרן לבד נאמר (כ"ה ברא"ם(:

ולו גוענו. דצמאון שורף את רוח החיוני בפנימית הגוף. ע״כ אמרו שטוב היה שיהיו נשרפים בשריפת הגוף ונעשים אפר לפני ה׳ כמו הר״ן איש וכמש״כ בפרשת קרח:

וידבר ה' אל משה לאמר אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת. לאמר בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון: והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):

כִּי לֹא תָמְנוּ. כְּמוֹ כִּי לֹא תַמּוּ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים "כִּי לֹא תָמְנוּ" כְּמוֹ "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ". חַסְדֵי ה' הֵם אֲשֶׁר לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלִינוּ בַעֲוֹנֵינוּ: