כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֺֽעַ׃ (ס)
מנחת שי
ה' מה רבו צרי. צריך ליזהר בטרחא שבשם פן ח"ו יבוא לידי חירוף כמ"ש בפרשת קרח אצל כל הקרב הקרב:
פירוש מהרז״ו
כדי שלא תזוקו. פי' שלא תנזקו כמ"ש במדבר י"ז כל הקרב אל משכן ה' ימות שעל זה אמר שם וגם את אחיך מטה לוי וגו' עד וזר לא יקרב וגו ולא יהיה קצף על בני ישראל:
נתינה לגר
הלה', הא קדם ה'. הא, לשון תימה, ופי' הה"א שבעברית כתיבה בפני עצמה, כמ"ש הראב"ע בס' מאזנים בד"ה "האחדים" וז"ל "אמר ר"ש הנגיד כי נתברר אצלו שהה"א של "הלה' תגמלו זאת" לבדו, והיא מלה זרה" ואפשר שמלת "הא" בתרגום איננו התרגום מן ה"א התימה, כ"א ת' מלת "הלא" המובנה במאמר, ברצותו להסיר התמה והשאלה ולפרש כפי החלטת הכוונה כדרכו בכמה מקומות, וכמ"ש בהקדמה כוללת, וכן "האם תמנו לגוע" (במדבר י"ז כ"ח) ת' "הא אנחנא סייפין לממת" ת' "האם" כאלו היה כתוב "הלא", והמקף שבין דא" לעמא, הוא ט"ס (וכ"ה בחומשי רוו"ה) (ובכ"י הנוסח הא מן).
ברטנורא
זמין למנויי פרימיום בלבדתורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדהעמק דבר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
כִּי לֹא תָמְנוּ. כְּמוֹ כִּי לֹא תַמּוּ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים "כִּי לֹא תָמְנוּ" כְּמוֹ "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ". חַסְדֵי ה' הֵם אֲשֶׁר לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלִינוּ בַעֲוֹנֵינוּ: