פרשנות מצטטת על במדבר יח:ד

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו' - וזר לא יקרב - והזר הקרב יומת - הרי הזהרתים בחיוב מיתה. ומעתה אין לחוש - הקרב הקרב - שהרי אסרתים באל יקרב. וחייבתים מיתה.

הספר הזה הוא תורת כהנים והלוים יבאר בו עניני הקרבנות כולן ומשמרת המשכן כי כאשר היה ספר אחד בענין הגלות והגאולה ממנו והשלימו בענין אהל מועד וכבוד השם אשר מלא את המשכן צוהו בקרבנות ובשמירת המשכן שיהיו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלוק השכינה. וצוה בכהנים הנגשים אל ה' שיתקדשו שהזהיר על טומאת מקדש וקדשיו וגם שלא יהרסו לעלות אל ה' כמו שאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש אל מבית לפרוכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. כאזהרת פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב. ואח"כ יגביל המשכן כהגבלת הר סיני בעת היות שם כבוד אלהי ישראל.

הה"ד זה עונש. ואין עונש אלא אחר אזהרה והאזהרה היא במדבר י"ח פסוק ד' ונלוו אליך ושמרו את משמרת אוה"מ וזר לא יקרב עליכם. ומה שלא אמר המדרש כן לעיל סוף פר' א' על פסוק ובנסוע המשכן וגו' והזר הקרב יומת דשם באוה"מ מדבר ומאי דהוה הוה אבל כאן לדורות כמ"ש בפסיקתא זוטרתי פסוק נתונים נתונים נתונים באוה"מ נתונים בבהמ"ק:

בהיסח הדעת - כשנטמאו מתחלה הסיח דעתו מהם שוב מלשומרן ונפסלין בהיסח הדעת דכתיב גבי תרומה (במדבר י״ח:ד׳) את משמרת תרומותי עביד לה שימור ולא תסיח דעתך:

וסיפא בטומאת חלה - דאורייתא שאסור לטמאה ביד דכתיב (במדבר י״ח:ד׳) את משמרת תרומותי עביד לה שימור: