וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת־עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֺנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה׃
רבנו בחיי
ויתכן לפרש עוד והוא עד, כי באור הכתוב הוא שאם הוא כובש עדותו ולא יגיד זה בב"ד לא יאמר ומי יודע בדבר אם כובש עדות זה, לכך נאמר והוא עד שמו של הקב"ה עד, שכן מצינו לשון הוא שהוא שמו של הקב"ה ממה שכתוב (ישעיהו מ״ב:ח׳) אני ה' הוא שמי, וכתיב (תהלים ק) הוא עשנו ולו אנחנו, וכתיב (שם יט) והוא כחתן יוצא מחופתו, וכתיב (במדבר י״ח:כ״ג) ועבד הלוי הוא, ורבים כן, ולכך יאמר והוא עד, שמו של הקב"ה עד, כי הוא בוחן לבות וכליות ויענישנו על זאת.
מאירי
ולי נראה שהזכיר כל תכסיסי האדם בארבע מדות והכונה בכלם שבעת הפרד הנפש מגופו יהא נוחל העולם הבא בלא שום עונש ונשוי פשע אצלי ר״ל שקבל עונשו על עונותיו מלשון ישאו עונם (במדב׳ יח כג) אשרי אותו שקבל עונשו בעולם הזה על מה שחטא ואם הפליג בחטאיו והוא ענין פשע שהוא לשון כולל לפעמים מרד וזדון. וכסוי חטאה פי׳ שחטא בשגגה וקבל עליהם מעט עונש עד שלקלות העונש נעשה החטא כמכוסה ולא יחשב לו ה׳ עון הוא שלא חטא כלל במעשה אבל בהרהור ובמחשבה וזה ענין לא יחשב ה׳ לו עון כלומ׳ שמחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ואמר אח״כ ואין בידו רמיה והיא מדה רביעית ועל אותו שלא חטא אפילו במחשבתו.
תוספות יום טוב
לשלש שבעבר הירדן וכו'. כתב הר"ב. ומ"ב עיר וכו'. בגמ' דכתיב (במדבר ל"ה) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. ומסיים בה הרמב"ם פ"ח מה' רוצח כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר. הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט. ע"כ. [*ובזה מתיישב דלא תקשה שאמר הכתוב (שם י"ח) בארצכם לא תנחל. וללוים אמר (שם) בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה הואיל ולצורך ישראל הופרשו. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם בפי' החומש] ומ"ש הר"ב אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס וכו'. גמ' לתרוצי דלא תנן אלא שש. והאיכא עוד מ"ב. והוה מצי למימר נמי דאיכא בינייהו פלוגתא דר"י ור"מ דסוף פרקין: