מִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ אֶֽת־מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ׃
ברטנורא
התרומה. עולין באחד ומאה. אם נפלה סאה אחת מאלו במאה סאין של חולין בטלה ומותרים לזרים. בפחות ממאה, הכל אסור לזרים. ומפקינן לה מדכתיב גבי תרומת מעשר (במדבר י״ח:כ״ט) את מקדשו ממנו מה שהורם ממנו אם חזר לתוכו מקדשו דהיינו צ״ט דממאה הפריש עשרה למעשר ומעשרה אחת לתרומת מעשר:
רמב"ם
כבר בארנו במסכת תרומות (פ"ד מ"ז) כי תרומה עולה בא' ומאה וזכרנו כי זה סמכו חכמים למה שאמר הש"י במעשר מן המעשר שהוא א' ממאה את מקדשו ממנו (במדבר י״ח:כ״ט) ואמרו דבר שאתה מרים ממנו מקדשו אם נפל בתוכו ולפיכך כשנפל חלק בתשעים ותשע חלקים יהיה הכל מדומע ואם נפל במאה יעלה כמו שבארנו שם וכן הדין בתרומת מעשר לפי שבה בא הכתוב ואין הפרש אצלנו בכל הדינים בין תרומת מעשר של דמאי או של ודאי וכבר נתבאר זה והחלה ג"כ נקראת תרומה כמו שבארנו והבכורים ג"כ נקראים תרומה כמו שאמר ותרומת ידך אלו הבכורים וכבר בארנו זה בפרק הג' מתרומות (מ"ז) ולפי שכל אלו יאסרו במאה והיא אסורה באכילה ר"ל לזרים ומותרת בהנאה נתנו הערלה והכלאים שהן אסורין באכילה ובהנאה כמו שבארנו יאסרו במאתים ולפיכך אמר בערלה ובכלאי הכרם עולין באחד ובמאתים ואיני זוכר עתה לחכמים אסמכתא שסמכו עליו זה הדין ורוצים באמרם צריך להרים שיוציא חלק שנפל ויותר השאר כמו שבארנו בתרומות:
ר"ש משאנץ
התרומה ותרומת מעשר של ודאי ותרומת מעשר של דמאי. אבל תרומה גדולה לא בעי אפרושי מדמאי דלא נחשדו עליה עולין בק"א סאה אחת מאלו שנפלה למאה סאין מעלהו והשאר מותר והא דעולה בא' ומאה דריש לה בסיפרי בפרשת קרח מדכתיב גבי תרומת מעשר (במדבר י״ח:כ״ט) מכל חלבו את מקדשו ממנו [מה שהורם ממנו] שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו דהיינו אחד במאה דק' סאין של טבל שיעור תרומת מעשר שבו היינו סאה ואם חזר ונפל לצ"ט אסר הכל אבל נפלה למאה מותר וכלאי הכרם יליף התם בגזירה שוה מלאה מלאה דיש לו ביטול ומקום שכפל את האיסור כפל את המלאה ולכך בעו מאתים: