פרשנות מצטטת על במדבר יט:ז

ועוד דרשו ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם וכתיב בהם חקה, אשת אח, כלאים שעיר המשתלח, פרה אדומה. אשת אח דכתיב (ויקרא י״ח:ט״ו-ט״ז) ערות אשת אחיך לא תגלה, וכתיב בה (שם כ) ושמרתם את כל חקותי, ואם מת בלא בנים ולא נתן לה גט (דברים כ״ה:ה׳) יבמה יבא עליה. כלאים, שנאמר (דברים כ״ב:י״א) לא תלבש שעטנז, וסדין בציצית של תכלת שהוא של צמר מותר. שעיר המשתלח, דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, הוא עצמו הולך למיתה ומכפר לאחרים, וכתיב (שם) והיתה זאת לכם לחקת עולם. פרה אדומה, דתנן כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים, והיא עצמה מטהרת הטמאים. זה שאמר הכתוב (איוב י״ד:ד׳) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיהו מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, העוה"ב מן העוה"ז, מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגריס באדם טמא, והוא כחצי פול, ואם פרחה בכולו טהור, עד כאן.

מטמאין בגדים. דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגיים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים:

13. משמר ארבעה וחמשה מקשאות לא יהא ממלא כריסו מאחת מהן וכו'. בבלי צ"ג א'. ופירש"י: מקשאות של חמשה אנשים. ובאו"ז סי' רפ"ב הנ"ל: מקשאות ומדלעות וכו'. והמלה "מדלעות" חסרה בכל נוסחאות התוספתא ובבבלי הנ"ל, אבל מקשאות ומדלעות רגילות לבוא יחד, עיין משנת שביעית פ"ב מ"א ומ"ב, להלן אהילות פי"ז סה"י. ועיין בתוספתא שבת, עמ' 85, שורה 61, ומש"ש בתוכ"פ ח"ג, ריש עמ' 298, ובח"ב שם מעשרות, ריש עמ' 705 ועוד.
ובבבלי שם העמידוה בשיטת שמואל (שפסקו שם הלכה כמותו) ששומרי גינות ופרדסים אינם אוכלים לא מן התורה ולא מה' מדינה, ומשמר מקשאות היינו קישואין עקורין. ועיין רש"י שנתקשה בכך. ולפי פשוטו מדברים בקישואים עקורים שבתוך המקשאות, ולא הוציאו את המלה מפירושה בלשון המקרא, ועיין בתוספות אנשי שם שביעית פ"ב מ"א, ד"ה במקשאות, ועיין רש"י פסחים ו' ב' (שציינו לו בתוספות חדשים שם).
ולעצם העניין הרי אמרו בירושלמי פ"ז ה"ט, י"א ע"ג, שלרב הונא שומרי גנות ופרדסים אוכלין מן התורה, ולשמואל מה' מדינה. והסיקו שם: תני ר' חייה ומסייע על רב הונא וטמא הכהן עד הערב (במדבר י"ט, ז') לרבות את השומרין שיהו מטמין בגדיו. כלומר, השומר כעושה מעשה. וכן בירושלמי יומא ספ"ו, מ"ד ע"א: תמן אמר חזקיה וטמא עד הערב לרבות השורף,¹צ"ל: השומר, עיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 58, בשם הרב מטווריג. אוף הכא כן. ולפ"ז לפי הירושלמי שומר כעושה מעשה, ואוכלין כאן במקשאות מן התורה, ואפילו לפי שמואל אוכלין לכל הפחות מה' מדינה.

השורף פרה אדומה ופרים הנשרפים מטמאין בגדים - פרה בהדיא כתיב בה (במדבר יט) פרים פר כהן משיח ופר העדה ופר יום הכיפורים גמרי מקרא יתירא דחטאת חטאת בשילהי כל הזבחים שנתערבו (לעיל זבחים פג.) ופר יוה"כ בהדיא כתיב (ויקרא טז):