פרשנות מצטטת על במדבר י:יב

פירש״י ז״ל אלה מסעי למה נכתבו המסעות וכו׳ פי׳ שיש הרגש מבחוץ דכ״מ שנאמר אלה פסל את הראשונים והכא ודאי לא פסל מידי שהרי כל מסעיהם נכתבו כאן וא״כ לכאורה ק׳ דהו״לל ואלה דמשמע מוסיף על הראשונים דהכא נמי הכי הוי לפי האמת דמוסיף לכתוב מסעות הרבה שלא נזכרו למעלה כלל שהרי מכל המסעות שמרתמה שהוא מדבר פארן עד מדב׳ צן היא קדש לא נכתבו לעיל אין גם אח׳ וכמה אחרים ג״כ שלא נכתבו ועל זה משני רש״י ז״ל שאין תכלית מכוון הכתוב כאן להשלים מה שחסר למעלה מלהודיע מקומות מסעיהם דא״כ לא הו״לל אלא אותם שלא מנה למעלה שהם החסרים ואמאי חזר ומנה ג״כ כל המסעות שכבר נכתבו. אלא האמת הוא שלמה נכתבו המסעות הללו להודיע חסדיו של מקום וכו׳ ולא לגלות שם כל המקומות שעברו בהם דליכא בהא שום נפקותא. וכדי להודיע שאין כוונת הכתוב להודיענו שאר המסעות שלא גילה למעלה לכך לא כתב ואלה דא״כ הוה משמע שבא להוסיף ולבאר מה שחיסר. ומ״ש רבינו מ״ב מסעות. ק׳ דניתי ס״ת ונמני דליכא אלא מ״א מסעות י״ד מרעמסס עד רתמה. וה׳ מהר ההר עד ערבות מואב כמ״ש רש״י. אבל מרתמה עד הר ההר דרבינו מונה עשרים ליכא אלא י״ט. ותמיהא לי שהרא״ם ז״ל לא הרגיש בזה. וראיתי בש״ח שהרגיש בקושיא והניחה חלקה. ואברא דמנין מ״ב מסעות של ישראל הכי מרגלא בפומייהו דרבנן וסודם רם ונשא. ע׳ בע״מ מאמר חק״ד ח״ג פכ״ב וע׳ בשל״ה בדרוש פ׳ זו. ומ״מ לפי הנר׳ בציר חדא. ונר׳ דמספר מ״ב מסעות המכוון בהם מ״ב מקומות שישבו ישראל משיצאו ממצרים עד ערבות מואב וקרי להו מ״ב מסעות והראשון הוא רעמסס ולכי תידוק שפיר שייך ביה לשון מסע לפי שישראל היו מפוזרין בכל ארץ מצרים ולשעה קלה כינסם הקב״ה כלם ברעמסס כדאי׳ במדרש וזהו המסע הראשון. ומה שמנה רש״י י״ד מרעמסס עד רתמה היינו עד ולא עד בכלל ולכשתמנה מרעמסס עד רתמה ותתחיל מרעמסס הרי הם י״ד מקומות. ושוב תמנה מרתמה והילך עד הר ההר והר ההר בכלל הרי הם עשרים מקומות ואחר כך מצלמונה ואילך עד ערבות מואב ועד בכלל הרי ח׳ מקומות בין הכל מ״ב מקומות ומ״ש רש״י שהי״ד כלם היו בשנה ראשונה. לאו דוקא שלא היו בשנה ראשונה אלא י״ב עד מדב׳ סיני ומאז כתיב בפרשת בהעלותך ויהי בחדש הרא׳ בשנה השנית וכו׳ ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וכו׳ אלא כוונתו לומר קודם גזרת המרגלי׳:

בין פארן וכו׳ א״ר יוחנן וכו׳. ועל מה שעשו וכו׳ ק׳ אמאי היפך רש״י דפי׳ תחלה תופל ולבן ואח״כ מדבר פארן. ונראה שכוונתו ז״ל למידק מ״ש דבהני כתיב בין דהול״ל בפארן ובתופל וכו׳ כדכתיב במדבר וכו׳ לכך צ״ל דכונת הכתוב שצריך לפרש על דרך כרוך ותני כלומר דמה שתפלו על המן ב׳ פעמים בין בשנה הראשונה ובין באחרונה היה במדבר פארן או סמוך לו דבראשונה בהדיא כתיב בפרשת בהעלותך וישכון הענן במדבר פארן ושם תפלו על המן כדכתיב זכרנו את הדגה וכו׳ בלתי אל המן עינינו וכן באחרונה שאמרו ונפשנו קצה וכו׳ גם הוא היה באותו הדרך כדכתיב בפ׳ חקת וישמע הכנעני וכו׳ כי בא ישראל דרך האתרים ע״ש והיינו דאנקלוס תרגם בפארן אתפלו על מנא אלא דלא ניחא ליה לרש״י לומר דלהא בלחוד הוא דאתא דא״כ לא הול״ל ובין תופל לכך צ״ל ג״כ דבפארן נכלל ג״כ חטא המרגלים וה״ק קרא בין מעשה המפורסם דפארן דהיינו המרגלים ובין מה שתפלו על המן הכל היה במדבר פארן ומה שמכריח לומר פי׳ זה היינו משום דחזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן וכאן משה לא מנה אלא המקומות שהכעיסו לכך מוכרח לפ׳ דפארן אתרווייהו קאי. ומ״מ מ״ש רש״י בשם ר׳ יוחנן נעלם ממני איה מקום תחנותו שלא מצאתי כן בגמרא ולא בספרי ולא במדרש רבא ולא בילקוט:

פירש״י ז״ל שלח למה נסמכה וכולי אין כוונת רש״י בכאן לשאול הטעם למה נסמכה דמעשה שהיה כך היה דבהדי׳ מוכח מקרא דלעיל שמיד כשנתרפא׳ מרים נסעו מחצרות ובאו למדבר פארן ומשם נשלחו המרגלי׳ וכיון דעובדא הכי הוה אין דרך רש״י להביא טעם לסמיכות הפרשיות כשהם כפי סדרן אלא היכא דאצטריך ליישב איזה דבר בלשון הכתובים וכבר הרגיש הרא״ם ז״ל בזה ונדחק טובא ע״ע (ועמ״ש בפרשת קרח) ונר׳ דהכא מרגיש רש״י תיבת לך דלכאורה אין לה שחר שהרי שליחות המרגלים לא היה למשה אלא לישראל כי משה היה מאמין בדברי הקדוש ברוך הוא ולא צריך למרגלים ועוד דמשה לא היה עתיד ליכנס לארץ ולמה א״ל הקדוש ברוך הוא שלח לך וכיון לתרץ רבינו עם המד׳ דבעי למה נסמך מעשה מרים למרגלים לפי שלקתה וכו׳ ובזה מובן שפיר הא דקא״ל שלח לך כלומר עכשיו אני אומר שלח לפי שיש להם מהיכן ללמוד שלא לדבר לה״ר מהמעשה שלך שאחותך לקתה בשביל שדברה כך ותהיה מלת לך בשבילך כלומר בשבילך אני אומר שלח. וכשעיינתי הדבר במקורו בל׳ המד׳ כמדומה לי מתוך הלשון שזוהי ג״כ אמיתות כוונת רבותינו ז״ל דז״ל ותדבר מרים ואהרן במשה ואחר כך שלח לך זש״ה לא ידעו ולא יבינו וכו׳ מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לה״ר על הארץ אמר הקדוש ברוך הוא שלא יהיו אומרים לא היינו יודעים עונש לה״ר לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא וכו׳ ע״כ. ואיכא למידק במאי דקאמר מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך דהול״ל מה ראה לומר אחר מעשה מרים מעשה מרגלי׳ ועוד מ״ש תחלה ותדבר מרים וכו׳ ואחר כך שלח לך כ״ז יתור נפיש אלא נר׳ בהדיא דדייק בעל המד׳ מלת לך מהו שלח לך ומתרץ דקאי אמאי דסמיך לעיל במעשה מרים שדברה במשה ולכך עכשיו אני אומר שלח שלא יוכלו עוד לומר לא היינו יודעים וכו׳. ובדרך זה דאמרן יובן דקדוק אחר בפסוק שבסוף הפ׳ דלעיל דכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן שהרי בפרשת בהעלותך כתיב וישכון הענן במדבר פארן הרי שהיו במדבר פארן קודם הליכתם לחצירות ואף על גב דכתיב שם קברות התאו׳ הרי כבר פירש״י התם דקברות התאוה במדבר פארן היה ומוכר׳ הוא דאל״כ קשו קראי אהדדי וא״כ ק׳ היכי כתיב הכא שמחצרות הלכו למדבר פארן ותהי להיפך אלא מוכרח לומר שמקומות הרבה היו במדבר פארן שמדבר פארן הוא שם כולל כל המקומות שהיו בו דהיינו קברות התאוה וחצרות ג״כ וגם המקום הזה שמחצרות נסעו בו ומעתה הואיל וחצרות ג״כ היו במדבר פארן היכי כתיב הכא שנסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן והלא מעיקרא נמי במדבר פארן הוו אלא שזה היה מקום אחר שבאותו מדבר עצמו ולפי האמת מקום זה היה שמו קדש כדכתיב בתר הכי בהך פרשתא וילכו ויבואו וכו׳ למדבר פארן קדשה ואף על גב דבפ׳ מסעי כתיב ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה נקרא כן ע״ש לה״ר של מרגלי׳ כמ״ש רש״י שם וא״כ הכא הול״ל ויחנו בקדש א״נ ויחנו ברתמה ואמאי כתיב ויחנו במדבר פארן אלא שבא הכתוב להודיעך שלא היה מסע זה בריחוק מקום אלא קרוב לחצרות שהרי הכל הוא מקום אחד דאכתי מדבר פארן היה וזה בא להגיד הכתוב במ״ש ויחנו במדבר פארן דאף על גב שדרך קרוב היה ונמצא שלא עבר שום זמן בין מעשה מרים למעשה שליחות המרגלים אלא סמוך ממש בענין דלא מצו למימר אשתלאי ואפ״ה ראו ולא לקחו מוסר וקרוב לשמוע שגם לזה כיון רש״י להביא דרשה זו לכאן: