פרשנות מצטטת על במדבר י:כה

וישב יעקב בארץ מגורי אביו במדרש בארץ מגורי אביו בכאן רמיז שכל ענין של אבותינו הקדושים היה ללקט ניצוצין קדושים שירדו לסטרא אחרא שהיא ארץ כנען שנקראת כן ע"ש מחנותי' של אשה רעה שהיא לילית מחנותי' כמנין לילית שהיא ת"פ ויעקב לבש בגדי תפאר"ת שהיא מילוי שכינה כזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"א ובזה (ישעי' כו) ארץ רפאים תפיל והכניע כחות הרשעה שהם ת"פ והיא רוכבת על ת"פ מחנות מנין ארץ כנען לכן כשבאו ישראל לארץ אז הושיבו בתי כנסיות בירושלים מנין (שם א) מלאת"י משפט שכתב חסר א' וקרינן (שם) מלא בא' רומז ע"ס זה מלתי בלא א' הן הן חיילוהי' של לילית שכנגדה אמר יעקב בבית לבן כל תילים לתקן מחנותי' ולפי שיעקב ידע שיוסף הוא תיקון אות ברית לכן קראה רחל אותו אסף אלקים את חרפתי כי הוא במדבר י) מאסף לכל המחנות מקבץ נדחי ישראל לכן א' ושבתי בשלום היא מדתו של יוסף בשלום" אל" בית" אבי" ס"ת תלי"ם. ז"ש כאן אלה תולדות יעקב מי הוא שמקבץ אותם ומביאם אל הקדושה יוסף ז"ס והוא נער כי הוא במקום חנוך לנע"ר שומר השער ז"ס ויבא יוסף את דבתם רעה כי יוסף הוא המביא והמוציא דבה אזי בא יוסף מארי דגדפין (קהלת י) ובעל כנפים יגיד דב"ר ואביו שמר את הדב"ר ז"ש את דבתם רע"ה הוא מביא אל אביהם שבשמים וכאן נרמז סוד שובבים ת"ת שמתענים בחודש עיבור שכתב האר"י עבור ניצוצות הנדחי' בסוד (ירמיה ב) שובו בנים שובבי"ם (דברים לב) בנים לא אמ"ן בם ויוסף הוא שומר השער והשערים פותחין באמ"ן כמ"ש (ישעי' כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים לכך נקרא יוסף (אסתר ב) א"מן את הדסה ונרמז סוד זה כי ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן לכן היה יעקב בן צ"א מנין אמ"ן כשאמר הקב"ה ליעקב צא מן בית לבן אז היה בן צ"א ואז ילדה לו רחל את יוסף וגילה לו סוד אמ"ן כי זה שער השמים שאמר יעקב על יוסף והנה סלם שהוא דרגי' דיוסף ולפי שמדת יעקב וא"ו היו לו י"ב בנים ו' בני לאה נגד ו' חדשים בקיץ ו' בני רחל נגד ו' חדשים בחורף ואף שרחל לא היו לה רק ב' בנים כבר נקראו בני בלהה על שמה בסוד והוא נער את בני בלהה ובני זלפה וחודש אדר שהוא חודש עיבור ויבא יוסף א"ת ד"בתם ר"עה ר"ת אדר והוא סוד (תהלים ל) ב'ערב י"לין ב"כי ו"לבוקר ר"נה:

וראה מה שכתבתי למעלה (בפסוק ב) ודברי רש"י להלן (יז ד"ה כאשר יחנו כן יסעו) ומה שכתבתי להלן (י, כה) ובעיקר מה שכתבתי להלן (בפסוק ט). (פ' במדבר תשנ"ט)

ויעשו כן. מיד קודם שנסעו והטמאים בנסעם יסעו בין דגל אפרים לדגל דן על דרך סברא כי לא פורש. ונסמכה פרשת איש או אשה כי הצרעת והזוב יבואו בעבור מעל. וטעם להזכיר זאת הפרשה פעם אחרת להזכיר ואם אין לאיש גואל:

כי הולך לפניכם. שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו כי לא בחפזון תצאו. מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון. ובמנוסה לא תלכון. לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון: