וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (׆) (ס)
פרי מגדים
ויכוין עמ״א היינו שלצאת ידי המצוה כתיקונה צריך לכוין גם את זה הא דיעבד יצא כל שכיון לצאת לבד ע׳ ט״ז ומשמע דא״צ לכוין שהושיבני ה׳ בענני כבוד רק הודעה די״מ ולמ״ש בט״ז ראוי שיכוין לשתיהם. והנה המחבר בסימן ח׳ ס״ח וכ״ה ס״ז כתב יכוין כו׳ וכאן לא כתב כי גם הטור כתב שם וכאן לא כתב כלום ובאמת כתוב מפורש למען ידעו דורותיכם כו׳ מ״ש המחבר ענני כבוד לבל יבוא אליהם שרב ושמש ובלבוש מפני האורבים היינו מצדדים. וערא״ם פ׳ בהעלותך ע״פ וענן ה׳ עליהם יומם (במדבר י׳ ל״ד) הקשה א״כ גם למטה הוי ענן יהיה סוכיהם כן וע׳ צידה לדרך ה״ה ד׳ דפנות יע״ש ועב״ח כאן הביאו. והנה מצדדים י״ל היה רק סביב למחנה ישראל לא לכ״א בפ״ע. וי״ל כי הסכך עיקר למעלה מחמה וגשם להורות אין מזל לישראל ושלא לעבוד לכוכבי לכת ולי״ב מזלות וכדומה כאו״ה בלתי לה׳ לבדו משא״כ למטה הענן להגן מפני נחשים וכדומה א״צ למטה וצדדים דפנות ד׳ דוקא. והלמ״מ הוא שיהיה סכך צל מרובה מחמה וג׳ דפנות וד׳ טפח סגי וכאמור. ומ״ש בצ״ל ע׳ מ״ש רש״י ז״ל בפ׳ נשא ושעיר לכפר על קבר התהום הא ענן מפסיק למטה י״ל דוקא חלל אהל טפח ע״ט ברום טפח מפסיק ע׳ סוכה כ״א א׳ הא לא״ה אף שענן אין מקבל טומאה כאהול מיקרי בטומאה רצוצה ועכ״פ דקרקע נמי אין מקבלת טומאה ועוד דהלכו חוץ למחנה ישראל לצורכם שם לא היה ענן והיה ספק קבר התהום וערא״ם פ׳ נשא שם:
רבנו בחיי
יחנו בני ישראל מנגד. רחוק מיל, כענין שנאמר ביהושע (יהושע ג׳:ד׳) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה, כדי שיוכלו לבא שם בשבת להתפלל, והיו הדגלים שוים לכל רוח ורוח, והיו משה ואהרן סמוכין לארון שנאמר (במדבר ג׳:ל״ח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, אמר הקב"ה שאם כעסתי על בני יהיו אלו עושים פשרה ביני וביניהם. זהו שאמר הכתוב (תהילים כ׳:ו׳) נרננה בישועתך זו תשועת הים, ובשם אלהינו נדגול אלו דגלי מדבר, ימלא ה' כל משאלותיך חבה יתרה חבבן לעשותם דגלים כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, וכה"א (שיר השירים ה׳:י׳-י״אשירים ה׳:י׳-י״אשירים ב׳:ד׳) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין נכנס לבדקו מצאו כולו חומץ, בא לצאת מתוך האוצר מצא שם חבית אחת של יין טוב, אמר חבית זו חביבה עלי מן כל האוצר. כך יש להקב"ה שבעים אומות ומכולם לא מצא הנאה אלא מישראל. יין בגימטריא ע' כמספר ע' אומות, ועל כולן (שם) ודגלו עלי אהבה, ואומר (שם ו) ששים המה מלכות, והם אלופי בני שעיר, ושמונים פילגשים, נח ובניו, ועלמות אין מספר, בני ישמעאל, אחת היא יונתי תמתי, שלא נתערבה באומות העולם. רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף גדול של יין זה סיני שמשם יצאה תורה שהיא נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא. זהו שאמר הכתוב (שם) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, מלמד שהאומות היו רואין אותן איומה בדגליהם ואומרים להם שובי שובי השולמית, הדבקי בשכינה, שובי שובי ונחזה בך, נעשה מכם שלטונין והגמונין כמה דתימא (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם, שהוא לשון שררה, וישראל משיבין מה תחזו בשולמית מה שררה תתנו לנו, כמחולת המחנים, יכולים אתם לעשות לנו כאותו כבוד שהיה הענן חופף עלינו. והחונים קדמה מזרחה ומונה והולך יהודה יששכר וזבולן, והיו סמוכים למשה אהרן ובניו כי כן יזכיר למטה והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו, ולפי שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה שנאמר (בראשית מ״ט:י׳) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וכן יששכר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן זבולן (שופטים ה׳:י״ד) ומזבולן מושכים בשבט סופר, ועל שהיו שלשתן שכני התורה נעשו כולן בני תורה, זהו שאמר טוב לצדיק טוב לשכנו. והיו בני קהת בדרום וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד, ושלשתן היו שכני קרח ועדתו ונאבדו במחלקותו של קרח, זהו שאמרו אוי לרשע אוי לשכנו. והיו שבעה ענני כבוד מקיפין אותן, ארבע מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם דרך שלשה ימים וענן שכינה שהיה ביניהם, ואחד מסך על גביהן שנאמר (במדבר י׳:ל״ד) וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה, הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג הנחשים והעקרבים ומשוה להן הדרך, משפיל להן את הגבוה ומגביה את השפל, ואותו שהיה מסך עליהם שלא יראו שרב וצנה ארבעים שנה, ועל אותו הדור אמר שלמה ע"ה ברוח הקדש (שיר השירים ו׳:ד׳) יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה להן ומעמידם ומושיבם. ואמר משה רבינו עליו השלום (דברים ל״ב:י׳) ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו, שהבינם בדרכי תורה, יצרנהו כאישון עינו, עושה להם דגלים כמלאכים שנאמר (שיר השירים ה׳:י׳-י״א) דגול מרבבה, וכתיב (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, עד כאן במדרש.
רבנו בחיי
והיה כי יביאך ה'. וכן הפרשה הסמוכה התחיל והיה כי יבאך ה' פעם שני, יביאך הראשון מלא ביו"ד ירמוז על ביאה ראשונה של יהושע שנלחם י' מלחמות ואלו הם יריחו עי גבעון מקדה לבנה לכיש עגלונה חברונה דבירה מי מרום, והזכיר בו אשר נשבע לאבותיך, כי השבועה לאבות היתה וכענין שאמר הנביא (מיכה ז׳:כ׳) אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, והשני חסר יו"ד ירמוז לקבוץ גליות שלעתיד שלא תצטרך שם מלחמה והזכיר בו כאשר נשבע לך ולאבותיך על היעודים והנחמות המופלאות שהתנבאו לנו הנביאים אחר האבות. ואמר בו ונתנה לך, כי אז תהיה לנו הארץ מתנה עולמית לא תחרב עוד מה שלא היה בשום זמן מן הזמנים, ומה שאמר אל ארץ הכנעני, הזכיר ארץ ישראל בשם הכנעני לפי שהיה עבד מקולל ואי אפשר שיחזיק בה שאין העבד יכול להחזיק בנכסי האדון ולכך נמסרה לו ולא לאומה אחרת כמלך המוסר נכסיו ביד עבדיו שיתנם לבנו כשיגדל.