פרשנות מצטטת על במדבר כג:ה

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ׳. וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה) שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״כִּי בָרוּךְ הוּא״ שֶׁאָמַר ה׳ לְבִלְעָם לֹא תְּבָרְכֵם, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ״ – פֵּרוּשׁ, ה׳ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר עַל בִּלְעָם, כִּי כְּבָר אָמַר לוֹ ה׳ ״כִּי בָרוּךְ הוּא״ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרְכָם. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָיָה מְבָרְכָם, זֶה הָיָה לְהַפֵּךְ קִלְלָתוֹ לִבְרָכָה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר כג:ה) ״וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם״ – לֹא בִּלְעָם הָיָה מְבָרֵךְ אֶלָּא מַלְאָךְ הָיָה מְבָרְכָם בְּפִיו בְּהֶפְסֵק דָּבָר לְפִיו. וְאָמְרוֹ וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ הֶחְלִיט שֶׁאֵין תִּקְוָה מֵה׳ לְהַסְכִּים לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, גַּם לֹא הָלַךְ כְּפַעַם וְגוֹ׳ מִשּׁוּם שֶׁאֵין תּוֹחֶלֶת מֵהַנְּחָשִׁים. לָזֶה נִתְחַכֵּם בְּעֵצָה רָעָה, וְהוּא וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו – פֵּרוּשׁ, לִרְאוֹת מַה שֶׁהִכְעִיסוּ בַּמִּדְבָּר, אוּלַי דֶּרֶךְ שָׁם יוּכַל לְקַלֵּל.

ויגש וגו' ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני האי קרא אוקמינן בכמה אתר בעינא לחדשא מילין כי אינון מילין סלקין לקדם מלכא עלאה כמ"ש בזוהר (ישעיה נח) ודבר דבר ר"ל מי שמחדש בחידושי דאורייתא נעשה דבר שהוא מלאך כי (קהלת י) בעל כנפים יגיד דבר וכן כל דיבור ודיבור בשעת מ"ת נברא מלאך כי ההוא דתנינן לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא המלאך שנברא מאותו חידוש וז"ש בשעת מ"ת (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות איך ראו קולות אבל על אינון ס' ריבוא מלאכים שבאו לכל אחד מישראל עלייהו אתמר (קהלת י) עוף השמים יוליך את הקו"ל והכי איתא בתיקונים דף ס"ג ש כל העם רואים את הקולות אינון הוי מלאכים דכל חד הוי איתעבידה קול ופרח באוירא וכל חד מישראל דהוי אמר נעשה ונשמע הוי שרי' בפומי' והוי אוליף ליה אורייתא כולי' ואפשר שע"ז נאמר ואביו שמר את הדבר שיעקב מסר המלאך ליוסף הממונה על השמירה ונקרא דבר כמ"ש (במדבר כג) וישם י"י דבר בפי בלעם ז"ש ידבר נא עבדיך דבר מיד נברא מלאך שנקרא דב"ר ומביא הדבר לקדם מלכא עלאה אינין מארי דאודנין שנקראו (שמואל א ח) אזני י"י וע"ז ביקש יהודה שהיו דבריו כתפוחי זהב במשכיות כסף אם הוא יוסף הצדיק אל יפתח פה לשטן כי כל מה שהצדיק מוציא מפיו (במדבר ל) לא יחל דברו ונעשה שהרי קללת חכם אפילו על תנאי באה והוא הוציא בפיו האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד גם שאמר נחש ינחש איש אשר כמוני ז"ש אל יחר אפך שאני מזכיר אותך שלא יפה עשית שכמוך כפרעה לדמות לקליפה לכן אמר יהודה בי אדוני בייא אתה מעביר עלינו לכן אל יחר אפך בעבדך כי אם תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי י"י כי כמוך כפרעה לומר נחש ינחש הכי יש לו חלק בטומאה וכמו שבסטרא דימינא מלאכים ממונין טובים כן בסטרא דשמאלא ז"ש כי כמוך כפרעה והקול נשמע בית פרעה (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקו"ל שיבואו אחי יוסף ביתה פרעה. ז"ש יוסף לאחיו עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי ראו את הקולות שבאו אז מלאכים וראו בויכוח אריה ושור וכמ"ש ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו לכל המלאכים שבאו אז באותו ויכוח הוציאו איש דייקא אבל מלאכים היו שם ז"ש כי פי המדבר אליכם פיו ודיבורו גרמה להם שיבואו למצרים להיות עבדים לפרעה:

אמר רבי אבא בר כהנא. כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות ^חכשחטאו ישראל נתקיימה בכל הדברים מחשבת בלעם חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שלא יפסקו מישראל לעולם, , שנאמר (פ׳ תצא) ויהפך ה׳ אלהיך את הקללה לברכה – קללה ולא קללות ^טאחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם, ואינו מבואר מניין לו דדוקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת, וי"ל ע"פ מ"ד בעלמא (ע"ז ה' א') אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, וא"כ בקיום התורה דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. תלוי קיום העולם, ולכן בהכרח שלא יבטלו לעולם. –
ובעיקר טעם הדבר שכל הברכות שלו חזרו לקללות – נראה ע"פ המבואר במדרשים פ' חיי בטעם הדבר שהיתה רבקה עקרה עד שהתפלל יצחק עליה, מפני שבבית לבן ברכו אותה את היי לאלפי רבבה לא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי, יעו"ש. ולפי"ז י"ל גם כאן דלכן לא נתקיימו ברכותיו של בלעם כדי שלא יתפאר שדבריו עשו פרי.
ועל פי זה יתבאר היטב למה דרשה הגמרא חזרת הברכות לקללות רק על הברכות שבפרשה זו ולא גם על הברכות שבפרשה הקודמת (כ"ג) פסוק ט' וי' כי מראש צורים אראנו וגו', מי מנה עפר יעקב וגו', ועוד שם פסוק כ"א והלאה לא הביט און ביעקב וגו' הן עם כלביא יקום וגו', עיי"ש. אך הנה בפרשה הקודמת מבואר שדבר בלעם כל דבריו ע"פ ה' כמש"כ שם בפסוק ה' ובפ' ט"ז וישם ה' דבר בפיו ויאמר אליו כה תדבר, ולכן אין חשש שיאמר שדבריו עשו פרי, אחרי כי לא מרצונו החפשי דבר מה שדבר כי אם מרצון וצווי ה', ולכן נתקיימו דבריו, משא"כ בברכות שבפרשה זו דבר מרצונו החפשי כמבואר בפרשה שלא נצטוה כאן מאומה מהקב"ה מה לדבר, ואף שרש"י פי' בתענית כ' א' שגם שם היה ע"י מלאך אבל רק סוף הדברים ולא כל הדברים, ועי' לקמן אות י"ג. ולכן יש חשש שלא יתפאר על קיום דבריו כמבואר, ולכן לא נתקיימו כאן דבריו, ודו"ק. .
(סנהדרין ק"ה ב׳)