פרשנות מצטטת על במדבר כג:ו

ממנו. כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט להפריש בינו, ובין, ממנו פנה (זכרי' י, ד) שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט וכל ספרי מערב שניהן דגושין, בין שהוא סימן לשון יחיד, ובין שהוא סימן לשון רבים, והיה כן, כי ממנו לשון יחיד דגוש הפך המנהג כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ד' (ברא', כד כז), והנה מלת מן כפולה, נדגש הנו"ן מִמֶּנִּי לחסרון הנו"ן האחר, כאילו היה מִמֶּנְנִי, כי הנו"ן הראשון תבוא עם אות המ"ם, כאלו היא מן, נו"ן ני, לסימן המדבר, א"כ יהיה איש ממנו (שם כג ו) שהוא לשון רבים כאילו הוא מִמֶּננו, וטעם נו"ן מִמֶּנּו דגוש להתבלע הה"א בחסרון, כי יאמר מן ישמור, יִשְׁמרוּ, אשר יִקְרְאוֹ (ירמי' כג ו) איוב יִרְדְפוֹ (הושע ח ג), והוא המעט, כי הרב ישֶׁמֶרהו (תה' מא ג) רק ישמרו דרך קצרה, כמו וְהִנֵהו עושה מלאכה (ירמי' יה ג) שהוא כמו והנה הוא, וְהִנֵה נצב (במד' כג ו), ופעמים יוסיפו הנו"ן, "ישחרונני ולא ימצאונני" (משלי א כח) תכרכני נפשך (ברא' כז יט) כמו תברכנני, זובח תודה יכבדנני (תה' נ כג), יסובבנהו, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב. י) ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן, ולא ישמרנו בעליו (למטה כא כט):

כי תצא מחנה נסמכה כאן מפני מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם.

ושרי מואב אתו. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב", כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין בּוֹ תִקְוָה הָלְכוּ לָהֶם מִקְצָתָם וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מִקְצָתָם: