פרשנות מצטטת על במדבר כג:טו

לְעָתִיד לָבוֹא בָּאִים אוּמוֹת הָעוֹלָם וּמַנִּיחִין וּמַנִּיחִין תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן תְּפִילִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶם מְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶם. הא דלובשים תפילין של ראש תחלה אף על גב דבתורה כתיב של יד תחלה, נראה לי בס"ד משום דהם יראים מתפילין של ראש שלובשים ישראל וכמו שכתבתי לעיל וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) ולכן מקדמים כלי זיין זה שהם יראים ממנו ללבשו תחלה.
וּמָה שֶׁמַּנִּיחִין הַצִּיצִית אַחַר הַתְּפִלִּין, נראה לי דהציצית כיון שהוא סוד אור מקיף לא יערב להם כי אור מקיף מסמא עינים של הקליפה לכן אין מקדמין ללבשו תחלה דאין לבם חפץ בו כלל.
ועוד נראה לי בס"ד מה שעושין ג' מצות אלו בסדר זה 'תְּפִלִּין צִיצִית מְזוּזָה' ונקדים מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש כי שם נת־ה הוא שם קדוש משמות ע"ב והוא סוד חרב גלית הפלשתי שלקחה דוד המלך ע"ה ואמר לאחימלך כָּמוֹהָ תְּנָה לִּי (מלכים א' כא, ב) תְּנָה אותיות נת־ה כי כשהשם הזה הוא בתגבורת הדינים אין כמוהו כל כך חזק ולזה אמר דוד המלך ע"ה תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם (תהלים סט, כח) עד כאן דבריו ז"ל עיין שם.
ובזה אמרתי לפרש בס"ד מה שאמר בלעם הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה (במדבר כג, טו) שרצה להתגבר בשם זה של נת־ה שהוא תוקף הדינין ששם זה הוא שם כ"ה מן ע"ב שמות של 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' ולזה אמר הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה 'כֹּה' דייקא רמז על שם נת"ה וגם אלו חושבין מצד הקליפה שלהם להתגבר בשם נת־ה שהוא תוקף הדינין לכן מניחין תפילין תחלה ואחר כך ציצית ואחר כך מזוזה דסופי תיבות שלהם הוא נת־ה אך לא יעלה בידם כלום וְחַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (תהלים לז, טו).
ועוד נראה לי בס"ד הא דבחרו בשלשה מצות אלו מפני שהם ראשי תיבות מצות שהוא מזוזה ציצית וזוג תפלין ראשי תיבות 'מִצְוֹת' וחשבו כיון דאלו ראשי תיבות שלהם 'מִצְוֹת' אם כן בקיומם חשיב כאלו קיימו כל המצות כולם.

וע"ד הפשט מכל דבר רע שאסרה תורה, לפי שמחנות הכנענים בצאתם למלחמה היו משולחים לעשות כל תועבה וכל נבלה ונוהגין בעצמן הפקר בכל הדברים כלן, לכך יזהיר הכתוב מחנה ישראל שישתמרו מכל הדברים הרעים ששאר הכנעניים נוהגים בהן ואינן חוששים עליהם בשעת מלחמה. ודרשו רז"ל, מכל דבר רע אלו עריות ולשון הרע. עריות, ממה שכתוב ולא יראה בך ערות דבר, וזהו שאמר מכל דבר רע. לשון הרע הוא שאמר מכל דבר רע כלומר דבור רע, וזהו לשון הרע. ורצה הכתוב להזהיר על שתים אלה לפי שהן עבירות חמורות והשכינה מסתלקת בשבילן. ועוד דרשו רז"ל במסכת עבודה זרה, ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. וזהו שסמך לו כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש. הזכיר החכם ז"ל בכאן עשר מדות, חמש גופניות וחמש שכליות, וכלן מביאות אל העשירית שהיא רוח הקודש.

וְעוֹד כָּתַב רַבֵּנוּ יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים, שֶׁבַּפָּרָשָׁה מָצִינוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים שִׁטִּים כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁנָּפְלוּ בַּשִּׁטִּים (במדבר כה:ט). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וְיַעַן כִּי בַּשִּׁטִּים הָיוּ פְּרוּצִים בָּעֲרָיוֹת וְלֹא זָכְרוּ בִּקְדֻשַּׁת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שִׁטִּים אֵלּוּ, עַל כֵּן נָפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. וּבְפָרָשַׁת בָּלָק בע״ה יִתְבָּאֵר טַעַם יָקָר עַל מִסְפַּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, בַּפָּסוּק (במדבר כג:ג) ״וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה״, יְבֻקַּשׁ מִמְּקוֹמוֹ.

נקרה עלינו. לְשׁוֹן מִקְרֶה; וְכֵן "וַיִּקָּר אֱלֹהִים", "וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (במדבר כ"ג) – אֱהֵא נִקְרֶה מֵאִתּוֹ הֲלֹם: