פרשנות מצטטת על במדבר כג:כד

קיבלה מיניה ר' שמואל - לפירושא דהאי טעמא מרבי זירא אמאי לא מכשיר דם התמצית לפי שאינו קרוי דם והקרוי דם קרוי משק' כדכתיב (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה ומכשיר כדכתיב וכל משקה וגו' ואוקימנא אהכשר ושאינו קרוי דם אינו קרוי משקה:

וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אֲפִלּוּ אֵין בְּיֶדְכֶם אֶלָּא זְכוּת קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד כוּ׳ – אַטּוּ קְרִיאַת שְׁמַע מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָעִקָּר הוּא עַל הַתְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, כִּי הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מִסְּתָמָא אֵינוֹ קוֹרֵא כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלִּין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ (ברכות יד:), וְעַל יְדֵי תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ תִּפֹּל אֵימָתָה וָפַחַד עַל הָאוֹיְבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח י): ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו.): אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. וּלְדָבָר זֶה הָיוּ צְרִיכִין בַּמִּלְחָמָה שֶׁיִּרְאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְיִירְאוּ מֵהֶם. וְאַף קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה כְּשֵׁם שֶׁמַּצֶּלֶת מִכָּל מַזִּיק וּמְחַבֵּל כָּךְ הִיא מַצֶּלֶת מִן הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר כֹּחָם מִן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה. וּלְכָךְ סָמְכוּ (במד״ר כ כ) קְרִיאַת שְׁמַע אֶל פָּסוּק ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״ (במדבר כג כד), כִּי פְּשׁוּטוֹ מְדַבֵּר מִסְּתָמָא בִּסְתָם מִלְחָמָה.

שבעה משקין הן. לפי שנאמר בטומאת אוכלים (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא, אין לי אלא מים, מנין לרבות היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל, תלמוד לומר וכל משקה אשר ישתה. ואי וכל משקה, יכול מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל שאין להם שם לווי, יצאו מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי, ודבש דבורים אין לו שם לווי, דדבש סתם אקרי. ועוד שנינו בתוספתא דשבת פרק ט״מנין לדם שהוא משקה, שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה. מנין ליין שהוא משקה, שנאמר (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר. מנין לדבש שהוא משקה, שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע. מנין לשמן שהוא משקה, שנאמר (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים. מנין לחלב שהוא משקה, שנאמר (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח את נוד החלב ותשקהו. מנין לטל שהוא משקה, שנאמר (שם ז,) וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים. מנין לדמעות העין שהוא משקה, שנאמר (תהילים פ׳:ו׳,) ותשקמו בדמעות שליש. מנין למי האף שהוא משקה, שנאמר (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים: