פרשנות מצטטת על במדבר כד:כ

בראשית דבריו, התקצף על דברי איוב, אשר גילה דעתו שאינו מאמין, או שמסופק, בהשארת הנפש אחר המוות, שאם כן מותר האדם מן הבהמה אין, אחר שכמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל, ולמה ברא ה' את האדם בצלמו, וייפח באפיו נשמת חיים יודעת ומשכלת? והצורה האנושית היא לפי זה לבטלה, והוא באדם אך לרעתו למען יבין כי אחריתו עדי אובד. ואחר שראינו שה' נטע בקרבו כוחות רוחנית יקרות, שאין כדמותם בנפש יתר הבעלי-חיים, מבואר שהוא הוא עיקר האדם, ושהנפש לא תאבד עם הגוף הבהמי, רק תחיה חיי נצח לעד.

ויש לך לדעת כי ישראל נקראו "ראשית", דכתיב (ירמיה ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה". ועמלק גם כן נקרא "ראשית", שנאמר (במדבר כד, כ) "ראשית גוים עמלק". והמן כי אמר ראשית שלו הוא יותר מה שנקרא "ראשית גוים", אבל ישראל נקראו "ראשית תבואה", והתבואה היא נאכלת מידי שנה בשנה. ולכך אמר כי ישראל שנקראים "ראשית תבואתו", יהיו נאכלים משונאיהם, שיהיו אוכלים אותם. ולכך אמר כי ישראל יצאו ממצרים בחודש הראשון (במדבר לג, ג), הוא חודש ניסן (רש"י שמות יב, ב), ודבר זה היה התחלת ישראל כאשר יצאו ממצרים. וזה מפני כי נקראו "ראשית תבואתו", וראשית התבואה הוא בחודש ניסן, ונקרא "חודש האביב". אבל עמלק נקראו "ראשית גוים", שאין שייך בהם דבר זה, ואינם לאכילה, לכן נקראו "ראשית". וכאשר נפל הגורל שמח המן (מגילה יג:), ואמר כי כשם שהיה ראשית התחלתם בניסן, כך סופם יהיה באדר, שהוא אחרון בחדשים. וגם התבואה אחרית שלה באדר, שהרי בניסן תבואה חדשה. וסוף ותכלית אכילתה הוא באדר, שהרי בניסן תבואה אחרת.

וכל זה היה טעות המן, כי* ישראל נקראו "ראשית" מפני שהם ראשית המחשבה, כמו מי שזרע תבואה, ראשית מחשבתו הוא בשביל התבואה, לא בשביל הקש. ולכך אמרו במדרש (ילקו"ש במדבר תשסו) מחשבתן של ישראל קדמה לכל העולם, שנאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ואין "ראשית" אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה". כלומר האדם שהוא זורע, מחשבתו על התבואה, לא על הקש. כי הקש אחר שהוציא את התבואה, זורק את הקש, ונותן את התבואה באוצר. וכך השם יתברך שברא את העולם, בראו בשביל ישראל, ובשבילם העולם קיים. וכיון שבשבילם קיים, גם כן הם קיימים כל ימי העולם. אבל עמלק הוא קש, כדכתיב (עובדיה א, יח) "ובית עשו לקש", בשביל שהוא ראשית הוא נאבד, כדכתיב (במדבר כד, כ) "ואחריתו עדי אבד". וזה כי הקש הוא גדל תחלה קודם התבואה, אבל לענין האבדון הוא* תחלה, כי אחר שהוציא התבואה, משליך הקש לאבדון. ולכך היה נאבד עמלק באחרית*, כי באדר אין נמצא הקש, כי מכאן ואילך התבואה נתנה באוצר. והבן הדברים, כי הם עמוקים.

גערת גוים. עמלק ראשית גוים (במדבר כד):

וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה. וְגַם לְכָל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם נָתַתִּי אֶת לִבִּי, וְרָאִיתִי עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט אָדָם בַּחֲבֵרוֹ וְגָבַר עָלָיו, וְסוֹפוֹ נֶהְפַּךְ לְרָעָתוֹ. עֲמָלֵק נִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְסוֹפוֹ "וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד". וְכֵן פַּרְעֹה, וְכֵן נְבוּכַדְנֶאצַּר, וְכֵן סַנְחֵרִיב: