פרשנות מצטטת על במדבר כה:ח

גם אלו החכמים באו לתרץ מה שכתוב (שם) "שבע ועשרים ומאה מדינה", והיה לו לומר 'מאה ועשרים ושבע מדינה', המנין המרובה קודם. ולכך אמר כי העולם עשוי כחצי עטרה, שהוא כמו חצי עיגול, וכך הוא העולם. שאין העולם מיושב בצד דרום אחר קו השוה, והעולם שהוא כמו כדור, אינו מיושב רק החצי, כי אחר הקו השוה אין העולם מיושב, לכך נשאר החצי, ונמצא הישוב הוא כמו חצי עטרה. וחצי עטרה הוא קצר במקום החיצון, והולך ומתרחב. ולכך קאמר "שבע ועשרים ומאה מדינה", מתחיל בקצר יותר. וכן למאן דאמר "כאפי קבאי", פירוש "קבא" הוא אהל, כדכתיב (במדבר כה, ח) "אל הקֻבה", ו"אפי קבה" לפניו הוא קצר, והולך ומתרחב. וכן למאן דאמר "כאמת המים", בתחלתו האמה קצר, והולך ומתפשט יותר. וכן העולם תחלתו קצר, והולך ומתפשט. וכאשר כובש החצון, הפנימיות נכבשין.

ויכלא, ואתכלי ולקמן ויכלא העם (שמות ל"ו ו') ת' ופסק? גם ותעצר המגפה (במדבר כ"ה ח') ת' ואתכלי. ורש"י פי' הכא ובשמות ל' מניעה. ואפשר דעל דבר שלא פסק רק לשעה ת' ואתכלי, אבל על דבר שפסק לעולם ת' ופסק, ולכן הכא שלא פסקו הגשמים רק לזמן ת' ואתכלי. ואפשר לומר, כי הגשם והמגפה ששניהם אינם בני בעלי בחירה, ורק כחומר ביד היוצר כל המה, באפו היו וברצונו נפסקו, ע"כ יפול עליהם בצדק הפעל וַיִכָּלֵא הבא בנפעל, ולכן ת' ואתכלי באתפעל הבא בארמית תמורת הנפעל בעברית; אולם עַם בני ישראל המביאים נדבה למעשה המשכן, המה בעלי בחירה, והנפעל שם הוא תחת הקל (כידוע למדקדקים) ע"כ שכל המת' את ידיו לתרגם "ופסק" ואע"פ שאין ראי' לדבר - כי שתי המלות "ויכלא" שבפה ובשמות אינן שוות -. זכר לדבר יש, כי רש"י ז"ל על זה הפסוק. הרחיק עדותו להביא ראי' מתהלים ומן הפעל "כלה" כשבא בה"א, ולא הביא ראי' מן ויכלא העם.

דקר. יתד שנועצים בארץ. לשון וידקור את שניהם (במדבר כ״ח):

הלחיים. עִם הַלָּשׁוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים זְרוֹעַ תַּחַת יַד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ה) "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ", לְחָיַיִם תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"י) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל", וְהַקֵּבָה תַּחַת "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כ"ה):