וּבְנֵ֥י פַלּ֖וּא אֱלִיאָֽב׃
חזקוני
בני ראובן אליאב ופלת, פלת הוא פלוא ואליאב בנו כדכתיב ובני פלוא אליאב, ולפי שאמר למעלה במדבר הזה יתמו ושם ימותו מתחיל לספר היאך יש מהם שמתו על דבר קרח ויש מהם במגפה ויש מהם בשטים עד שלא נותר מהם איש.
שפתי חכמים
דתן ואבירם ואון בן פלת. שלא תפרש בני ראובן קאי על פלת, ופלת הוא פלוא בן ראובן, שמצינו במקום אחר ג"כ כמו ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב, אעפ"י שאינו אלא אחד קרא אותו בל' רבים, לכך פירש"י בני ראובן דתן ואבירם ואון בן פלת, ופלת ג"כ מבני בניו של ראובן: ואין להקשות איך ס"ד דפלת הוא פלוא, א"כ הו"ל להקדים און לדתן ואבירם כיון שהם בני אליאב בן פלוא, ואון בן פלוא עצמו. הא ל"ק דהקדים מי שהחזיק יותר במחלוקת. וא"ת דלמא האמת כן הוא ומנ"ל לרש"י, ונראה דלכן דקדק רש"י ונקט ואון בן פלת דהיל"ל דתן ואבירם ואון, בן פלת ל"ל אלא זה דיוקו ומדכתיב ואון בן פלת איפכא היל"ל בני אליאב ואון בני פלת בן ראובן, דאליאב ואון הם אחים בני פלת אם הוא פלוא ולא לדבר בני ראובן במקום בן ובן במקום בני, אלא בני ממשפחת ראובן לכן חזר ונקט רש"י ואון בן פלת נלי"ט. והרא"ם כתב י"מ שכוונתו לומר שבני ראובן שב לדתן ולאבירם לבדם, רצה לומר לא און כאלו אמר בני ראובן דתן ואבירם הם. אבל און בן פלת הוא ולא מבני ראובן. וי"מ שכונתו שאדרבא שישוב גם לאון שלא תאמר שבני ראובן ישוב לדתן ולאבירם ולא לאון הואיל ולא מצינו נזכר בשום מקום לא און ולא פלת בבני ראובן. והוא דחה שני הפירושים האלו, והנ"ל כתבתי:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ג] ורש"י ז"ל פי' "שרח בת אשר ויוכבד בת לוי" וע"ז כתב הרמב"ן, תינח בנות בניו, אלא בנותיו מה ירבה, והלא לא היתה אלא דינה לבדה, אבל כך דרך הכתוב לדבר לשון רבים בענין היחס, כמו "ובני פלוא אליאב" (במד' כו ח) "ובני דן חושים" (למטה פ' כג) ועיין מה שהבאתי למעלה (לז לה הערה כה) לפי עדות הרמב"ן (במד' כו מו) על פ' "ושם בת אשר סרח" שהגי' בת"א "ושום בת אתת אשר סרח", וא"כ לא היתה בתו של אשר כי אם בתה של אשת אשר, מבעלה הראשון, ולכן הזכירה הכתוב כאן "ושרח אחותם", שהיתה אחותם מן האם ולא מן האב, והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב, ועיין הכוה"ק שכתב, ואף אם נדחוק לפרש, ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש, כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי יריכו, ועיין בטור על התורה שכתב שכן דרך הפסוק לתלות הבת באחים, כמו "ואחות לוטן תמנע" (למעלה לו כב) ולדעתו נראה שלא יקיים הגי' בת"א לפי עדות הרמב"ן ז"ל, וא"כ היתה שרח בתו של אשר: