פרשנות מצטטת על במדבר כו:יט

ועל דרך הקבלה סמך פרשת היבום לפרשת המכירה כדי לסמוך גלגול לגלגול, כי סוד היבום הוא סוד הגלגול, ומן הידוע שהחטא ההוא לא היה אפשר להתברר ולהתלבן רק בסוד הגלגול בעשרה הרוגי מלכות כי אז הפח נשבר והנפשות נמלטו, ועלו לשלום אל אביהם שבשמים. וכלל הדברים עשרה אחי יוסף אלו עשרה הרוגי מלכות, וער ואונן הם פרץ וזרח, הוא מה שכתוב וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני יהודה. והנה זה מרמזי התורה והמשכיל יבין. מה שהיו עשרה הרוגי מלכות והאחים בעלי המעשה לא היו אלא ט', שהרי ראובן לא הסכים עמהם, יש לומר לפי שגם יוסף חטא כי חטא האחים בו, הלא הוא היה הסבה כשהיה משתרר על אחיו הנכבדים הגדולים ממנו, והיה מכעיס אותם ומתפאר כנגדם בחלומותיו, וכיון שהיה בכלל החטא היה בכלל העונש, ולכך נפקד עליו גם כן. או יש לומר שלא נפקד על יוסף כלל אבל נפקד על ראובן, ולא בשביל חטא יוסף שהרי ראובן לא חטא במכירתו, אבל חטא בלהה נפקד עליו, ועל כן היו עשרה וראובן בכללם על החטא שחטא במעשה בלהה. וזה רמוז בפסוק (דברים ל״ג:ו׳) ויהיו מתיו מספר, כי היו עשרה עם ראובן ושם אכתוב בעזרת השם יתברך.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" הָיָה רָאוּי שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַהוּא, וְכֵן הוּא נִזְכָּר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אֲבָל קְרָאוֹ יַעֲקֹב לִרְמֹז כִּי עַתָּה לֹא יָשׂוֹר עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וְיוּכָל, אֲבָל יִהְיֶה בְּבֵית עֲבָדִים עַד שֶׁיַּעֲלֶנּוּ גַּם עָלֹה, כִּי מֵעַתָּה הַגָּלוּת תַּתְחִיל בּוֹ. וְזֶה טַעַם "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו" (בראשית מ"ו:ח'), כִּי בְּשֵׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָבֹאוּ שָׁמָּה, כִּי יִפְרוּ הַבָּנִים וְיִרְבּוּ וְיִגְדַּל שְׁמָם וּכְבוֹדָם, אֲבָל יַעֲקֹב הוּא עַתָּה בְּרִדְתּוֹ שָׁם. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב עֵר וְאוֹנָן עִם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה לְסוֹד יָדוּעַ מִדְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר (רמב"ן על בראשית ל"ח:ח'), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין זֶה וְטַעַם כָּל הַפָּסוּק. וְכֵן הִזְכִּירָם בַּפְּקוּדִים (במדבר כו יט-כ), "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם", וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א ב ג-ד) מְנָאָם בְּמִסְפָּר, אָמַר "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה":

ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח. יחשוב הכתוב ער ואונן שכבר מתו מכלל השבעים הבאים, וזה תימה כיון שמתו כבר איך הזכירם הכתוב בכלל הבאים. אבל הענין הזה ידוע בקבלה והוא מפורש ומבואר בסדר פינחס, שאמר הכתוב בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען, וסמך אז מיד ויהיו בני יהודה, וזהו סוד הכתוב האומר (רות ד׳:ט״ו) והיה לך למשיב נפש, ומאמר השכנות (שם) יולד בן לנעמי, והיה ראוי לומר יולד בן לרות, והבן זה.