פרשנות מצטטת על במדבר כו:נא

הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹרֵג שְׁנַיִם, וְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (י״ח), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ה:ה׳). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה שֶׁיִּהְיוּ הַנִּצְמָדִים שֶׁנִּדּוֹנוּ רַבִּים מִט״ו רִבּוֹא רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, וְחָלִילָה! וְאֵין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּדַיָּן אֶחָד אֶלָּא בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ, וַעֲדַיִן יִהְיוּ מְרֻבִּין, וְאֵין הַחִסָּרוֹן בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים (במדבר כו נא) כָּל כָּךְ. וְכָל הַנִּצְמָדִים מֵתוּ, דִּכְתִיב: ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ״ (דברים ד ג). אֲבָל פֵּרוּשׁ אִישׁ אֲנָשָׁיו – שֶׁיַּהַרְגוּ הַשּׁוֹפְטִים כָּל הַנִּצְמָדִים, כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין יָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ וְאֶת אַלְפוֹ, כְּדִכְתִיב: ״וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם״ (שם א טו). אַחַר כָּךְ מָצָאתִי בַּגְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין פ״י ה״ב) כָּךְ: וְכַמָּה הֵם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל? שֶׁבַע רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. אָמַר לָהֶן: כָּל חַד מִנְּכוֹן יִקְטְלוּן תְּרֵין. נִמְצְאוּ הַהֲרוּגִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִבּוֹא וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. אִם כֵּן נֹאמַר לְדַעְתָּם שֶׁנִּתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין מִנְיָן לְמִנְיָן הַרְבֵּה מְאֹד. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּעִנְיַן הַפָּרָשָׁה, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ה:ג׳), כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה', הֵחֵל הַנֶּגֶף. וְהַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיִּשְׁפְּטוּ הַשּׁוֹפְטִים וְיִתְלוּ הַנִּצְמָדִים וְלֹא יִסְפֶּה הָאַף צַדִּיק עִם רָשָׁע. וּמֹשֶׁה צִוָּה כֵן לַשּׁוֹפְטִים, וְכַאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ כָּל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר מֹשֶׁה וְעוֹד הַנֶּגֶף הֹוֶה בָּהֶם, וְהִנֵּה הֵעֵז הַשִּׁמְעוֹנִי הַזֶּה וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לִמְרֹד בְּמֹשֶׁה וּבַשּׁוֹפְטִים וְלַעֲשׂוֹת כֵּן בְּפַרְהֶסְיָא, כִּי נָשִׂיא וְגָדוֹל הָיָה וְרַבִּים עוֹזְרִים לוֹ, אוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין פב): שֶׁאָמְרוּ לוֹ שִׁבְטוֹ, אָנוּ נִדּוֹנִין מִיתָה וְאַתָּה שׁוֹתֵק? וְהִנֵּה הִתְחִילוּ מֹשֶׁה וְהַשּׁוֹפְטִים לִבְכּוֹת, וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וְלֹא נִדּוֹן אֶחָד מִכָּל הָעָם בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים, כִּי הַשֵּׁם אָמַר: ״וְהוֹקַע אוֹתָם... וְיָשׁוֹב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כ״ה:ד׳), וּכְבָר שָׁב אַפּוֹ. וּלְכָךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב "וַיַּעֲשׂוּ כֵן שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל". וְיִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַת הָאַגָּדָה הַנִּזְכֶּרֶת לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ הַהֲרוּגִים לְפִי הַמִּצְוָה יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, לוֹמַר שֶׁהָיוּ הַחוֹטְאִים רַבִּים, אֲבָל חָסַךְ עֲלֵיהֶם עִנְיַן פִּינְחָס. וְהִנֵּה נִשְׁאֲרוּ מִן הַנִּצְמָדִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁמִידָם אַחַר כֵּן טֶרֶם עָבְרָם אֶת הַיַּרְדֵּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם״ (דברים ד ג-ד):

ובמדרש (אסת"ר ז, יט) אמר כי לכך נתן לו עשרת אלפים ככר כסף, מפני כשיצאו ישראל ממצרים היו ששים רבוא (שמות יב, לז). ואמר שעל כל אחד ואחד יתן מאה זוז, שהם נ' שקלים (שם במדרש). ודבר זה כי ישראל מצד שהם עם אחד ראוי להם ששים רבוא, וכמו שבארנו זה במקום אחר. וראייה* לזה, שכך היו ישראל במספר ראשון כשיצאו ממצרים (שמות יב, לז), וכך היו בפרשת פנחס (במדבר כו, נא) אחר מ' שנה (רש"י שם פסוק א), מעט היה שנתוסף עליהן, כמו שבארנו במקומו דבר זה באריכות. ולכך נתן לו כסף עד שיגיע בעד כל אחד נ' שקלים, דהיינו ששים רבוא. ואם יש בהם יותר, דבר זה תוספת בלבד, ואין לחשוב יותר, רק ששים רבוא, שהוא מספר ישראל. כי ו' מאות אלף חצי שקלים עולה מאה ככר, כמו שמפורש בפרשת פקודי (שמות לח, כה-כז), ומאה חצי שקל הם נ' שקל שלמים. כי נ' שקלים הוא ערך היותר גדול כמו שנאמר בפרשת בחקותי (ויקרא כז, ג), וזהו ערך איש אחד מישראל, נמצא י' אלפים ככר כסף ערך שש מאות אלף מספר כל ישראל. ואם יש יותר מספר ישראל, הוא* רק תוספת. והמן היה רוצה לאבד עיקר ישראל, ומעצמו התוספת בטל.

(לה) כי במספר הראשון והשני היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים, ואח"כ במנין האחרון בעת חלוקת הארץ היה מספרם שש מאות אלף, ואלף שבע מאות ושלשים (במד' כו נא) יהיה ההבדל בין שני המספרים אלף שמונה מאות ועשרים פחות ממניני הראשון: