וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
ברטנורא
רשב״ג אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. דכתיב (במדבר כ״ז:י״א) וירש אותה, מכאן שהבעל יורש את אשתו אבל מסקנא דמלתא, שירושת הבעל את אשתו אינו מן התורה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. ואף על פי כן הלכה כרשב״ג לא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה אלא שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה:
ברטנורא
והאיש את אשתו. דכתיב שארו, זו אשתו. וקרינן הכי, ונתתם את נחלת שארו לו, וגורעין ומוסיפין ודורשין. יכול אף היא תירשנו ת״ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו:
אבן עזרא הקצר
ויאמר המתרגם ארמית, כי לעם נכרי לאיש נכרי, ויאמר הגאון כי כמוהו הגוי גם צדיק (שם כ ד), ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה ואמר כי ההר תחת העם גם "וזה הדבר" תחת העם ויהי ביום השביעי תחת "הרביעי", דור השביעי תחת השמיני ואחרים רבים וכבר פירשתי כלם בלי חלוף, וספרו ראוי להשרף, ואני אומר כלל, כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו כדמות אסמכתא, והעיקר ידעוהו, כמו, וירש אותה (במד' כז יא) כי היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר כי כל ישראל ידע פי' הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו, כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון, והוא רוצה לומר הפך הדבר לתת נחלת שמעון לראובן, והעד שכתוב ואם אין אחים לאביו (שם פ' יא) והנה אין לו טעם, כי מה טעם לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו (שם פ' י), ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את נחלת אשתו לו, ועוד לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה. וכן, והיה הבכור אשר תלד (דבר' כה ו) הוא כמשמעו, גם היה להם קבלה כי הגדול באחים הוא המיבם, ודרשו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא, וכן לעם נכרי, שהיה להם בקבלה שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים ושמו להם זה הפסוק לאות ולזכר, ופשוטו כמשמעו, וכן הוא כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו לישראלי לא לעם נכרי וזה הכתיב ואם הוא מאוחר הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה וכזה רבים, והוצרכתי להאריך כי השמות על שלשה דרכים, האחד שם פרט כאדם הראשון, ומשה ואהרן, והשני שם מין, כמו, אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא יג ב) ויאמר יהודה לשמעון אחיו (שופ' א ג) כי שב שם פרט כמו מין וכן, ויהי לי שור וחמור (ברא' לב ו) והדרך השלישי שם על רבים, ולא יתכן שיקרא בו היחיד כמו טף, וקהל, ועם, וגוי, ומחנה, ופי' הגוי גם צדיק, אבימלך וביתו וממלכתו, כי כן כתוב, וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו (ברא' כ יז) ועוד כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (שם שם ט):
רש"י
למשפט ה' ולריב. משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ"ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים וגו':