פרשנות מצטטת על במדבר כח:ח

העולה עולה ראשונה - תימה למה לי קרא תיפוק ליה ממלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד דנפקא לן מיניה בפרק כל התדיר (זבחים דף פט.) כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכי תימא דההוא למוספין והאי לנדרים ונדבות וצריכי דמוספין [קבוע] להם זמן ונדרים ונדבות שכיחי בכל יום והא בפרק התכלת (מנחות דף מט.) מייתי לקרא דהעולה לתמידין קודמין למוספין דקאמר היכי דמי הא דתנן התמידין אינן מעכבין המוספין אילימא דאית ליה ולקדם והתניא העולה כו' ועוד קשה טפי דבס"פ הגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) דרש מדכתיב (במדבר ה׳:ח׳) מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר מכלל דמוספין ברישא והתניא העולה וכו' הוה ליה למיפרך ממתני' דכל התדיר (זבחים דף פט.) דאדרבה ממלבד גופיה דרשינן איפכא וליכא למימר נמי דאיצטריך מלבד לצבור שאין להם תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא מתני' דכל התדיר לא איירי כולה אלא בלקדם דומיא דדם חטאת קודם לדם עולה דקתני התם בהדה וליכא למימר נמי חד למצוה וחד לעכב דעיכובא ליכא כדאמר בפרק התכלת (מנחות דף מט.) וי"ל דהעולה עולה ראשונה להקדמה דהקטרה דקרא בהקטרה איירי וקרא דמלבד להקדמת שחיטה שתעשו את אלה בעשיית דם איירי והשתא ניחא דמייתי בפ' התכל' (ג"ז שם) מהעולה לאשמעי' בהקטרה דלא תנן בפ' כל התדיר (זבחים דף פח.) דתמיד קודם אי נמי משום הוה ס"ד דמקשה שהוא מעכב הלכך פריך מברייתא דלשון שלא יהיה דבר קודם משמע טפי עיכובא מלישנא דמתני' דכל התדיר וניחא נמי דלא מייתי בהגוזל קמא מההיא דכל התדיר לאוכוחי [על מלבד איל הכפורים דלא הוי] כסף ברישא דאיכא למימר לעולם כסף ברישא והדר איל כסדר שנכתבו בפרשה אבל בכל התדיר איירי בעשיית דם וה"ק קרא מלבד עולת הבקר שעשיתם עבודת הדם כבר תעשו את אלה אבל הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד תהא קודם התמיד דכולי קראי דקמיה בהקטרה משתעי דכתיב בהו (במדבר כ״ח:ח׳) אשה ריח ניחוח להכי אצטריך לאיתויי העולה דאפילו בהקטרה תמיד קודם אע"ג דהקטר מוספין כתיב ברישא אפ"ה תמיד קודם הכא נמי נימא דאע"ג דכסף כתיב ברישא איל הכפורים קדים מיהו תימה למה לי קרא דהעולה ודמלבד לאשמועינן דתמידין קודמין למוספין תיפוק ליה דבתמידין כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום ויוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ואמרי' נמי מוספין בשש ואז אינו בקר וי"ל דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת התמיד עד אחר הקטרת המוסף כדמשמע בהגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) מדכתיב מלבד ותעשה בבקר הוה מוקמינן ליה לעבודת דם אבל קשה עדיין כיון דכתיב העולה לאפוקי מההיא סברא למה לי קרא דמלבד לאשמועינן דתמיד קודמת למוספין בעבודת דם תיפוק ליה מדכתיב בבקר בתמיד ובמוספין ביום ונ"ל דאיצטריך מלבד למיגמר בעלמא דבכל מקום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דמאי טעמא כתב אשר לעולת התמיד פשיטא דעולת הבקר היא עולת התמיד אלא טעמא קא יהיב קרא למילתיה מאי טעמא אמרי לך מלבד עולת הבקר שהיא תקדום לפי שהיא עולת התמיד וכל דבר שהוא תדיר קודם לדבר שאינו תדיר וכן משמע בפ' כל התדיר דגמר מהכא בכל דוכתא דקתני כל התדיר מחבירו קודם כו' עד שנאמר מלבד:

יסודן שיחה. י"ב חושים שהן בכל חי מדבר ועשרה מהן מיוחדים בכל בע"ח ושנים מהן רק באדם הרהור שחוק כי שנים עשר מזלות הם כלם בע"ח רק ב' מהן אדם תאומים בתולה. והחילוק בין יסוד של אמ"ש בנפש ובין כפולות ובין פשוטות, כי יסוד של אמ"ש הוא עצם בנפש שהן אויר מים אש ויסוד י"ב חושים הן מקרה דבוק בעצם כי א"א בלעדם ויסוד ז' כפולות שהן חכמה כו' הן מקרה שאינו דבוק כי אפשר בלעדם, וי"ב הן במלכות שעומדת על י"ב בקר כידוע מחולקין לג' בכל רוח כמ"ש ג' פונים וכו' לכן מחלק י"ב אותיות לג' ד"פ והן י"ב גדפי החיות מילוי אדנ"י י"ב אותיות כל אות ג' אותיות במילואו וכן י"ב אנפי החיות ג' שמות הוי"ה של מלך מלך ימלך שם של י"ב אותיות ג' יודי"ן וכן כל אות, והן ו"ק באור ישר ו"ק באור חוזר כמ"ש בתז"ח שית מחסד עד יסוד ושית מיסוד עד חסד והן ו"ו ו"ק כלולין בתפארת ו"ק כלולין ביסוד ו' זעירא ומלכות באמצע אל"ף שבתוך ב' ווי"ן וכן י"ב מזלות ו' למעלה מן הארץ ו' למטה תמיד ויתבאר לקמן: [ליקוט, יסודן כו'. והנה בשבעים ראובן שמעון לוי ויהודה הן ד' חושים כסדרן בראש, ויששכר וזבולן שמח זבולון בצאתך ויששכר וגו' תרין ממנין של מיכאל חד לאורייתא וחד למהך בשוקא וכן הוא הנהגת העולם ליבעי רחמי כו', ויוסף ובנימין תשמישי של רחל הלילה וישכב עמה אשכבה ואישן, דן ונפתלי ורגז ושחק ב' המנהיגים הגוף עה"ד טו"ר ב' של רוח ונפש טוב כעס משחוק, ושל גד ואשר עושה ואוכל יגיע כפיך כי תאכל כו'. והנה בתי' זוהר אמר ח' חושים נגד ב' שמות השם ככתיבתם וקריאתם ד' בראש וד' בגוף והנה כאן נגד ג' שמות אהי"ה והן ח' בראש בכל כלי שנים וד' בגוף. והנה כל כלי החושים הן כפולים ואף הפה פה ולשון, והנה העינים הם רואות וחוזות ביום ולילה כמ"ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו פתחון וסגרון והם בב' עינים אלא שהם כלולים. ולכן שינה כלול בעינים עם הראייה וכמ"ש שינתא בחוריהון וכמ"ש אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. וכן באזנים ב' שמיעות הן א' בלא הבחנה וא' בהבחנה והוא ההרהור כמ"ש בא"ז פ' האזינו וכמ"ש כי אזן מלין תבחן, אשר לא תשמע לשונו, והוא סוד חו"ב שכלולים באזנים כידוע והוא מ"ש להקשיב לחכמה אזנך תטה כו' והוא ההרהור שכלול באזנים, ולפי שהעין הוא ימין לכן עיקר בו הראיה, ואזן הוא שמאל לכן עיקר בו השמיעה, ואף בו הרוגז כידוע שלכן נק' אף והוא אשה ריח וכמ"ש בפרשת פנחס וברע"מ שם, ובפה הוא הדבור והאכילה פה ולשון, ובגוף בגרון שהוא התחלת הגוף הוא השחוק. ובברית וידים ורגלים חושים הידועים בהן תשמיש ומעשה והילוך ותלייתן הוא באיברים אחרים וכן כל החושים כמו הדרת פנים בביצים וכידוע (ע' בליקוט שבסוף מאמר קדישין): עוד בליקוטיו. יסודן שיחה הרהור ראיה שמיעה ריח דבור, הן בראובן ושמעון ולוי ויהודה כמש"ל והן ד' חיות שבמרכבה כמ"ש בתז"ח דע"ה ע"ב וע"ד ע"ש ובתיקונים תיקון ע' דקכ"א ע"ש שהן בד' חיון בד' אותיות הוי"ה כי ד' חיון הם ד' אותיות הוי"ה כידוע וכן ראובן שמעון לוי יהודה ימינא ושמאלא ועד"א ושכינה ד' אותיות הוי"ה כמ"ש בזוהר פ' משפטים דס"ד ראובן ירכא דימינא שמעון שמאלא כו' לוי חיבורא דכולא כו' יהודה נוקבא כו' ע"ש ובתיקונים הנ"ל וכ"ה בד' יששכר זבולון יוסף ובנימין וכן ד' בני השפחות שהן ג' הויו"ת הנ"ל והוי"ה אהי"ה אדנ"י כ"א בד' חושין כמ"ש בתז"ח שם אדנ"י הילוך וכו':

אשר לזמן הקרבת תמיד של בין הערביים, במסכת פסחים שנינו: "תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה" (משנה, פסחים פ"ה מ"א)¹¹ראו פירושנו בה. . קרבן התמיד של כל יום אמור להישחט "בין הערבים" (במדבר כח ח), ופירשו חכמים שמשמעו בין שני הערבים, הווה אומר שיש לחלק את הערב, כלומר את אחר הצהריים, לשניים. כך יוצא שאת הקרבן יש להקריב בסביבות השעה התשיעית של היום. אם כן, דברי רבי יהודה קרובים להגדרה ההלכתית הרגילה, ודברי חכמים משקפים הגדרת זמן מְרבית, עד מתי מותר לאחר בקרבן. ייתכן, אפוא, שאין זו מחלוקת הלכתית אלא הבדל בין הנוהג הרגיל של התחלת ההקרבה לבין ההגדרה ההלכתית בדבר המועד המאוחר ביותר לסיום ההקרבה.